בתשובה למוס גולמי, 25/06/08 17:41
 |
|
 |
||
|
||||
 |
איפה בדיוק "שם" שבו הוא לא יהיה? בזיכרון חבריו הוא יהיה בלי ספק. הרי כולנו ניהפך לזיכרון ביום מן הימים, ונדמה לי שכולנו יודעים זאת. קראתי פעם שהאדם הוא היצור החי היחיד המודע להיותו בן תמותה. לכן המחשבה הנ"ל דווקא הגיונית מאוד. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
' מה נפקא מינה לאדם איזה זכרון יותיר במוחות משפחתו וחבריו כאשר הוא לא קיים אלא כזכרון (חולף אף הוא, כמו בעליו)? ירושה נאה עושה את העבודה טוב יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ירושה אפשר להפסיד או לבזבז. קשה הרבה יותר להפסיד מקום בספרי ההסטוריה, או לפחות בזכרונם של יקיריך. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |