 |
אמא! אמא! קראו לי באייל פילוסוף אמיתי!
מתברר שקראת הרבה יותר ממני על מטא-אתיקה. למעשה, עדיין לא קראתי כלום בתחום, ובוודאי אעשה זאת יום אחד, אבל אני בספק אם אראה את האור לפתע. בינתיים, אני מחזיק בדעה שלך (אני חושב), ספקנות כבדה ומעיקה בדבר התוקף של דיונים מוסריים.
ולשאלתו של ברוך: אני לא מסכים שבהכרח המוסר החילוני הוא רגש בלבד. אפשר לנסות לבסס את המוסר על רגש, אפשר על עקרונות רציונליים, אפשר על אינטרסים, או שילובים שונים של כל אלו. הספקנות שלי (ושלך, אם אני מבין נכון) טוענת שכל אלו לא ממש מצליחים.
איך בכל זאת מנהלים דיון חילוני? בדרך כלל, בתערובת של דיונים בכל מיני רמות: ברמה המטא-אתית: על מה נכון לבסס את המוסר; ברמה האתית-נורמטיבית: מהם הכללים המוסריים הנכונים (כאן נכנס מה שהזכיר ערן, נסיונות להראות שהיריב בוויכוח לא עקבי); וברמה היישומית: מה הההכרעות הנכונות בהתאם לכללים (וכאן יכולים להכנס ויכוחים עובדתיים, כפי שציינת). כל אלו יכולים להיות ויכוחים רציונליים (שמנסים להעלות טיעונים לוגיים, בהתבסס על הנחות יסוד שיכולות להיות מנומקות ומסודרות יותר או פחות), או ויכוחים שמנסים (שוב, כפי שתיארת) לחתור לשכנוע רגשי.
כל הערבוב הזה הוא כמובן לא מאוד בריא מבחינה פילוסופית. יתרה מכך, מכיוון שברמה המטא-אתית אני ספקן, אני רואה צל כבד של חוסר טעם, ברמה מאוד גבוהה ("פילוסופית") ומופשטת מעל כל הוויכוחים המוסריים. מה שלא מונע ממני ללכלך את הידיים בויכוחים כאלו, כפי שזקני האתר יודעים...
אם לסכם, אני יכול לענות די בקלות על השאלה איך ניתן לקיים דיון מוסרי חילוני, אבל אין לי תשובה טובה לשאלה מה הטעם בדיון כזה.
לא שזה עוזר לברוך: מבחינתי, הגישה הדתית היא עוד נסיון שגוי לבסס את המוסר. אני יכול לתאר לעצמי איך מנהלים ויכוח מוסרי מנקודת הראות הדתית, אבל ויכוח כזה הוא בעיני חסר טעם לא פחות מוויכוח חילוני.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש