 |
אני חושב שאנו דוקא נמצאים בנקודה מצויינת לשפוט את התעמולה ההיא ותוצאותיה - אנו נמצאים בנקודת ה"לאחר מעשה". חשיבות העניין בעיניי נובעת מן האפשרות להראות כיצד עניין אידיאולוגי-תעמולתי לכאורה שולי גרם לנזקים ממשיים מאוד.
עניין רצונן של בריטניה וארה"ב להימנע ממעשים שיכלו להתפרש כ"מלחמה למען היהודים" סייע במידה רבה להשמדת פרטים רבים מיהודי אירופה.
א. המדיניות הזו מעולם לא הוצגה ככזו. באופן רשמי היתה זו תוצאה לואי של מה שתאר צ'רצ'יל כך: בנה"ב צריכות להתרכז בראש וראשונה בהכרעתו והבסתו המוחלטת של העם הגרמני. כל מאמץ משני שיוקדש להכשלת אחת מן התכניות הנאציות השונות (בפרט השמדת היהודים), רק ידחה את הנצחון הסופי וסופו שרק יגדיל את נזקן של התוכניות האלו.
ב. זהו ההסבר מדוע התעלמו בנה"ב בעקשות מן המידע שהלך והצטבר אצלן על הפתרון הסופי, החל מ-1941 ועד אמצע 1944. למעשה רוזבלט וצ'רצ'יל מלכתחילה החליטו לא לפעול בעניין זה. תוצאת העובדה הזו היתה שהדרגים הנמוכים (משרדי החוץ למשל) האיטו, המעיטו ולפעמים יירטו לגמרי העברת מידע בעניין זה כלפי מעלה. מנקודת מבט זו, המידע הזה היה רעש במערכת שיש לרסנו (משום שלא היה בו מידע רלאבנטי לפעולות עתידיות של בנה"ב).
ג. יהודים וישראלים רבים היום הופכים כאן את הסדר בין סיבה למסובב. יתכן שאפשר לתאר רבים מן הפקידות הבכירה במשרדי החוץ של בריטניה וארה"ב כמונעים ע"י מניעים ודעות קדומות אנטישמיות. צ'רצ'יל ורוזבלט לא היו כאלו. בכל זאת הם היו האחראים לחסימת המידע הזה והכפופים להם רק מילאו בנאמנות (אם אפשר להתבטא כך) אחר הנחיותיהם. ההנחיות היו (גם אם היו במשתמע ובאופן בלתי מפורש) לא להעביר את המידע הזה.
ד. לאור ההחלטה שתוארה בסעיף א, נקל להבין את פעולת בנה"ב ב-סוף 1944, שבלעדי ההבנה הזו נראית משונה. לאחר שהצטבר ידע מלא וחד משמעי לגבי המתרחש במחנות ההשמדה, אזהרות הועברו לראשי השלטון במדינות שהיו בנות ברית בדרגות שונות של גרמניה (הכוונה בעיקר להונגריה, אך גם לבולגריה ואיטליה למשל). הובהר להם שפעולות נגד אזרחים בזמן מלחמה יחשבו לפשעי מלחמה והאחראים להם ומשתפי הפעולה עמם ישאו באחריות אישית למעשים ויישפטו כפושעי מלחמה. האזהרות האלו הועברו ע"י שליחי הותיקן, הצלב האדום ונציגי מדינות נייטרליות. לאזהרה זו חייבים את חייהם מחצית מיהודי הונגריה, וחלקים מיהודי איטליה, בולגריה ורומניה. הפעילות הזו היתה דיפלומטית וחשאית והדגש היה על הצגת היהודית כחלק בלתי מודגש של הקבוצה הכוללת של אזרחים. במקביל לפעילות הדיפלומטית החשאית הזו, לא נעשה דבר וחצי דבר באופן צבאי או באופן גלוי, כדי לשבש את פעולת מכונת ההשמדה.
ה. בדיעבד התפיסה/ההחלטה הזו התבררו כקטסטרופליות. נכון אמנם שהשמדת יהודי אירופה היתה מעבר לשיא ב-1944. רוב יהדות אירופה כבר לא היתה בחיים, כאשר ההפצצות נגד העורף הגרמני הפכו ליעילות (סוף 44). יחד עם זאת המכונה עדיין פעלה. אילו חלק זניח מן ההפצצות היה מופנה נגד מנגנון ההשמדה, המנגנון הזה היה משתבש קשות והשמדת יהודי הונגריה, איטליה ואחרים, היתה מואטת מאוד. הפעולה יכלה להיות כל כך זניחה שלא היתה לה כל השפעה ממעטת על האפקט הכולל של התוצאות ולא היתה מורגשת כלל כאיזושהי פעילות יוצאת דופן לטובת היהודים. במבול הפצצות שירד על אירופה הכבושה, איש לא היה שם לב להפצצות בודדות על מחנות הריכוז וההשמדה.
ו. בשולי פרשה זו כדאי להזכיר פרשייה קרובה - מערכת ההפצצות המסיבית נגד צרפת לפני הפלישה לנורמנדיה. בהפצצה זו נהרגו כאלף אזרחים צרפתיים. בנה"ב דאגו מאוד בקשר להשלכות של ההפצצה הזאת לגבי אזרחים צרפתיים (ובלגיים), בפרט שהיתה הפרזה בהערכת האפקטיביות של ההפצצות האלו. בנה"ב טרחו לידע ולקבל הסכמה מפורשת של אנשי דה-גול והמחתרת הבלגית, כדי למזער את הנזקים ליחסים בין העמים לבין בנה"ב. גם כאן בדיעבד התברר שהדאגה היתה מופרזת.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש