 |
אני לא חושב על עובדי כפיים מערביים או כמעט-כמו-מערביים (ישראל) כעל עניים מרודים. לפי דעתי, התקציבים שיש היום לחינוך ממלכתי1 מספיקים לשיוויון ההזדמנויות הנדרש בחברה, ובהחלט לא בור שאי-אפשר לצאת ממנו של אומללות, בין אם הילדים נשארים עובדי כפיים או מתקדמים גבוה יותר. לבני כל השכבות, אם הם לא בוחרים להעיק לעצמם על הארנק עם מספר ילדים מוקדם ומוגזם, יש מידה יפה של זמן פנוי, שירותי בריאות, גישה לספריות, ולרוב גם טלוויזיה ומחשב בבית, שלא להזכיר את האפשרות את ההזדמנות לצאת לנופש בטורקיה או הודו פה ושם. לקרוא לאנשים כאלו עניים מרודים זו פארסה.
אני גם לא חושב שבחברה אנושית שפויה מונעים מהורים את האפשרות להכנע לדחף האנושי-בסיסי של להעניק לילדיהם שלהם מעמל כפיהם יותר מלשאר האוכלוסיה. דאגה כפויה לזולת באמצעות מיסים שהולכים לשירותים שמקנה המדינה לכל אזרחיה היא רצויה לדעתי, אבל במידה מינימלית שלדעתי הגענו אליה, אם לא עברנו אותה. באמצעות התמיכה הממלכתית מגיעים היום הנתמכים גם לדברים רבים שהם מותרות לדעתי, ואת המעוניינים בריבוי, הגדלת והגברת התמיכה הזאת, במידה והם לא הנהנים הישרים ממנה, אני שואל למה. מניין, אני שואל בהתאם להשקפה של התומך בהגדלת התמיכה, הדיעה שעניים היום חייהם אינם חיים, הדיעה שכל הילדים צריכים לזכות לשוויון כלכלי מוחלט, והרצון לחלק לזולת מנכסיך?
---
1 זה שרובם מוצא לריק זה סיפור נפרד לגמרי.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש