 |
ועכשיו חובתי לצרף גם את המורה שלך לביולוגיה לבור העקרבים הענק שלי! (סליחה, למאורת הזאבים הענקית שלי) אתה בטח גם מתקשה להבחין בין צבי לבין אייל, וחושב שאת במבי צילמו וכתבו בחי-בר שליד הכרמל.
וברגע זה אני זועק פה את חרדתי הפרטית והחולנית: אני פוחד אך ורק משלום-עכשיו. הן בגלל השלום והן בגלל העכשיו. לכן הריני זועק פה עוד חרדה פרטית וחולנית שלי: יונים. כמעט מרגע שלמדתי לשאת עיניים השמימה, ובטח מרגע שלמדתי לכוון משקפת, אני מתעב את הציפור המגעילה הזאת. המקום היחיד שבו אני מוכן לחייך למראה יונה הוא מסעדה מרוקאית.
כגודל שנאתי ליונים כן עוצם אהבתי לזאבים. כמה חבל שאין כאן או אי שם ברחבי הרשת, במה לאוהבי הטורפים האציליים למיניהם, ושל כל מעריצי סיטון-תומפסון (אין כמעט אזכור של הצייד הגדול הזה בכל רחבי הרשת העברית!)
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש