|
דבריך תיאורתיים.כדי שלא יגיע מצב כזה, עשו בזמנו את השינוי האירגוני לפיו את המו"מ מנהל הממונה על השכר במישרד האוצר ולמישרד הייעודי אין שום סמכות. הודות לאופיו של ההיבריס - סיכם אחד הבכירים באוצר את תקופת נתניהו במילים: "הצלחנו לשבור את העבודה המאורגנת" והסגיר את מטרתם האמיתית של פקידי האוצר: לא לנהל מו"מ מיקצועי בין עובדים למעבידים אלא להקצין סכסוכים ע"מ לדחוף את השכירים לפינה שישבתו. כשמזכ"ל ההיסתדרות מתפשר ורוצה להמנע משביתה, דואג נתניהו לכנות אותו גנגסטר כדי שיעלב ויגיב תגובה אמוציונלית וירגיז את הציבור. בשביתה של המורים, שוב הכה ההיבריס מישהו באוצר והוא הודה שהאוצר רוצה שהמורים ישבתו. אם לא היה באותה תקופה מזכ"ל-משת"פ כמו עייני, היו המורים וההיסתדרות מנהלים מערכה אישית נגד פקידים מסויימים באוצר; לא נגד המדינה ולא נגד משרד האוצר אלא נגד אלי כהן, אירום ורוני בראון. בדרך כלל הנושאים והנותנים מטעם העובדים עושים את מלאכתם ביושר כי מטרתם להגיע להסכם שישפר את תנאיהם. האוצר אינו ישר במו"מ כי הוא אינו רוצה הסכם אלא כניעה ולשם כך כל האמצעים כשרים כולל הדלפות שיקריות, לכלוך כמו שליכלכו על ארז וכד'. מדוע נציגי העובדים אינם נוקטים בדרך הזאת? אם למשל נודע להם שפקיד מסויים מנהל מגעים לתפקיד לאחר פרישתו, מדוע שלא יפיצו את זה? עופר עיני כועס שהמורים אינם נכנעים? מגוחך.
|
|