בתשובה לצבי חזנוב, 05/06/08 18:04
 |
|
 |
||
|
||||
 |
על אלה תבוסות אתה מדבר? אם אינני טועה, מלחמת 67 הצליחה מעל ומעבר. הוא היה הרמטכ"ל. העברית שלו לא הייתה כה עילגת. ביטויים כמו "נפולת של נמושות", או "הפודל של פרס", גם אם תוכנם בעייתי, מצביעים בהחלט על שליטה יצירתית בשפה. גירוש החמאס והססמאות נגד בג"צ ובצלם היו רעים מאוד, אבל מולם עמדו הישגים רבים - כולל, כמובן הגשמת "מדיניותו של יריבו הנצחי" - שיריבו הנצחי לעולם לא היה מעז או מצליח להגשים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
א. חזית ירושלים היתה ערימה של כשלונות מחפירים: נתחיל בזה שבכלל לא ידעו אם חוסיין יילחם או לא; הלוחמים נכנסו לסמטאות המוות בלי מפות; לא בטוח שהיה צורך בפריצה ושלא ניתן היה להסתפק בכיתור; גבעת התחמושת היא בכלל בזבוז מחריד של דם צעיר; ברמת הגולן המלחמה נפתחה רק ביום האחרון, בלחצם של מתנחלי מפא"י, המכונים בלשון נקייה "קיבוצניקים", להוריד להם את הסורים מהראש-וגם שם היה בזבוז עצום של דם צעיר (מעניין למה זוכרים דווקא את הבזיון של תל פאחר ולא את העבודה הנקייה יחסית בתל-עזזיאת); אז מה אם הוא מטומטם שעלה לגדולה? זה משנה לו את תוכן המוח? זה מוחק לו את כל הכשלונות הישנים? ממתי התעלפות של מפקד עליון ערב המלחמה(שהוא תכנן, לכאורה, בכשרון כזה) היא לא בושה וחרפה בלתי נסבלת? מענין למה איזנהאור לא התעלף ערב הנחיתה בנורמנדי... וממתי נסיגה חד צדדית, וגירוש אלפי בני עמך מהבית(ואפילו הבטחה לגירוש)-תמורת עוד ועוד סדרה של הצטלמויות ברגע הנכון (כאמור וכראוי להיאמר-מומחיותו היחידה של יצחק הקדוש) היא הישג -ועוד הישג גדול? תודה שהסברת לי למה אני , למרות הכל, לא מצליח לשנוא את פרס-כי הוא בכל זאת לא אך ורק היה חובב הצטלמויות ריקני כל חייו (אם כי לאחרונה הוא מתחיל לאמץ את המנהג היצחקי הזה, ובאדיקות יתירה). אני חושב שהוא פשוט לא רצה להחריב עשרות מפעלי חיים פרטיים ומפעל לאומי מפואר אחד תמורת הצטלמות.להזכירך-סבסטיה קמה בימי פרס! מספר היהודים בגולן גדל דווקא בימי פרס! אגב, נא לרשום עוד מאה אלף מכות חשמל למורה שלך בהבנת הנקרא-לא הגירוש הוא הכישלון, אלא החזרתם. ועוד לא דיברנו על פולחן האישיות הממלכתי שהתחיל הרבה לפני הרצח. ונניח לרגע שהוא אכן גאון הגאונים. עדיין לא הוכחתם לי שהוא היה צנוע.... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מלחמה שהסתיימה בששה ימים תוך כיבוש שטחים גדולים כל כך ובמספר קורבנות גדול אך לא ענק יחסית לנצחון? זה דורש תכנון מעולה. התעלפות איננה בושה בלתי נסבלת. גם מפקד עליון הוא בן אדם. אין שום בעיה עם המורה שלי בהבנת הנקרא. לא חשבתי לרגע שבעיניך הבעיה עם מגורשי החמאס הייתה בגירושם. אבל זו הבעיה בעיניי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא קודם כל מפקד עליון. לא רבין השיכור, השחצן והפחדן ניצח, אלא נאצר השחצן והמטומטם הפסיד. וכאמור לעיל-מעניין למה איזנהאור לא התעלף לפני ה-6 ביוני, ולמה בונפארטה לא התעלף ערב אוסטרליץ. ומעניין איך הוא הצליח להתעורר בדיוק בזמן להצטלמות השחצנית שלו בעיר העתיקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמנם? זה הרי לא היה נאצר לבדו. הנצחון היה גם בירדן ובסוריה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז הלגיון הערבי נלחם דווקא בגבורה מעוררת כבוד, עד כדי כך שהצנחנים שיצאו בשלום מגבעת התחמושת כתבו על הקברים של הירדנים-פה נפלו 21 חיילי אויב אמיצים. מול סוריה,כאמור לעיל, היה גם כן לפחות בזיון מיותר אחד (תל פח'ר), שהפך, כמובן, לעוד יצירה של הלקקן הממלכתי חיים חפר. (אגב, "מסדר הנופלים" שלו לא מעלה באפך ניחוח וואגנרי-משהו?..כלום אין כאן ניסיון ליצור איזה וואלהאלה עברי מגוחך?) מעניין למה לא הפעילו את חיל הים נגד סוריה, בעיקר לאור העובדה שהערבי פוחד מהים, והניצחון הימי היחיד של הסורים היה ב-656 לספירה. העיקר-נאצר היה מקור ההשראה היחיד למלחמה, ונגדו היה באמת ניצחון גדול. אבל בטח לא בזכות יצחק בן רוזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
71 חיילים ירדנים אאל"ט | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני זוכר תמונה של גבעת התחמושת וכתוב שם על שלט, אאם כי באנגלית "פה נפלו 21 חיילי אויב אמיצים". מישהו טרח למחוק באיקס את "אמיצים". לא ברור למה. כשחור-חולצה אמיתי, אני תובע לחלוק כבוד גם לגיבורי האויב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על גבעת התחמושת נפלו 21 חיילי צה"ל ו-71 חיילים ירדניים. כ"שחור-חולצה אמיתי", נראה שמושג האוייב קצת מבולבל אצלך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה. אתה יריב ראוי לי. מכל מקום, זה רק מחזקעוד יותר את הטענה שחזית ירושלים היתה בזבוז מחריד של דם צעיר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סיפורים מהלכים בין חיילי מילואים עד היום על פחדנותו של אריק שרון על סף חציית התעלה, ומגדילים לעשות אלה המספרים שדאג יותר לבטחונו שלו ופחות לבטחונם של אחרים. אלא מאי? - אלה לא מן הסיפורים שהגיעו לתקשורת. בדברים מסויימים שרון היה חכם בהרבה מרבין המסכן, והשכיל לאסוף סביבו יחצ"נים - עוד לפני שהמונח היה בשימוש ועוד לפני שקיבלו על זה שכר שמן - יחצ"נים-בהתנדבות שדאגו ליצור לו תדמית של גיבור ללא חת. הסיפור על ה"התעלפות" של רבין התחיל בסיפור אחר, על כך שהוא "לא הרגיש טוב". הרבה לפני גלגול ה"התעלפות", הופיע סיפור שהוא כנראה הקרוב ביותר לאמת, על תשישות רבה ורופא שנתן לו זריקה שהרדימה אותו ללילה ועוד חצי יום. זוהי במקרה גם הגרסה המופיעה בקוים כלליים בויקיפדיה, מבלי להיכנס כרגע לדיון על כך שויקיפדיה אינה סמל לאמינות וכולי וכולי. ה"התעלפות" הופיעה שנים אחר כך, ובכל מקרה רבין לא "התעורר בדיוק בזמן להצטלמות השחצנית שלו בעיר העתיקה", אלא לפני פרוץ המלחמה. הדבר היחיד הבטוח בכל העניין הוא שמי שהתחיל בהפצת הסיפור הוא ויצמן. אין לדעת איך נוצרו לסיפור הזה מאות גרסאות שונות מקצה ועד קצה של הדמיון האנושי, אבל אין ספק שזה לא קרה במקרה ולא בטעות. כמו במקרים אחרים, גם כאן - אנשים קטנים, עלובי נפש, אחוזים שנאה, קנאה וקילוגרמים של מרירות אישית - מוסיפים עם השנים, כפי שניתן לראות יפה בדיון זה, עוד ועוד דיסאינפורמציה. בדיון זה ניתן להבחין שלא משנה אם זה לגבי רבין או בכל נושא אחר - הדיסאינפורמציה, חלקה תקשורתית, חלקה סתם רכילותית - מעורבת במיזנטרופיה חסרת שליטה, בקשיי זכרון חמורים ובחשיבה אסוציאטיבית מדי - אוכלת כל חלקה טובה, אם היתה בכלל אי פעם חלקה טובה. השלב הבא בתגובות שלך יהיה שדניאלה וייס היא גלגול נשמתה של האפיפיורית יוהנה וכי יש למנותה לאלתר כרמטכ"ל וכמשיח ישראל, ושסלע המלח ההוא שנראה כמו הגברת לוט, בדרך לסדום - הוא-הוא גלגולו ועונשו הנצחי של יצחק רבין על כל חטאיו, ולא חשוב אם הם אמיתיים ובדוקים או מדומיינים בקדחת השטנה הלוהטת במוח שאיננו מוצא לו מנוח. אתה לא יודע מה היה עם נפוליון או עם אייזנהאואר לפני, אחרי ותוך כדי. אף אחד מאיתנו לא יודע מה היה בדיוק בחדרי חדרים ב-1805 או ב-1944, ואתה הרי מפליא שלא לדעת עוד יותר מכולם ביחד. אתה הרי מברבר על "בנו יחידו" של ג'ון לנון, אב לשני ילדים, ועל רוצחו - והרי זהו רצח שאירע בדצמבר 1980! - לפני פחות מ-28 שנים! - ואפילו על המקרה הזה, שקרה בימיך-אתה - אפילו את פרטי המקרה הזה אתה מצליח שלא לדעת וגם לא לברר לפני שאתה מברבר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפילו שונאיו של בונפארטה לא האשימו אותו בפחדנות (והיו לו די והותר שונאים, הן לפני מותו והן אחריו). ונסה להפריך את הטענה שהמפקד האמיתי במלחמה היה דווקא דיין, ושחזית ירושלים היתה ערימת כשלונות מיותרים ומחרידים. אגב, נסה להפריך גב את הטענה שיצחק בן רוזה תמיד ידע להצטלם ברגע הנכון. דניאלה וויס עשתה, או נסתה לעשות, מה שמדמנת ישראל מתעקשת לא לעשות כבר מזמן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''ונסה להפריך את הטענה שהמפקד האמיתי במלחמה היה דווקא דיין'' - כל הספרים שסוקרים את המלחמה מפריכים את זה. דיין הוצנח לממשלה ברגע האחרון משיקולים פוליטים ולקח לעצמו הרבה קרדיטים שלא הגיעו לו (כך למשל מנע מאשכול לתת הוראה לכבוש את הגולן ולאחר מכן יזם אותה בעצמו ולקח את הקרדיט כאילו זו הייתה החלטה שלו). את ההצלחה במלחמה יש לזקוף לזכות אשכול, רבין ואלופי המטכ''ל שהכינו את הצבא למלחמה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. מלחמת ששת הימים: מי שמסתמך על ארועים כאלו ואחרים שהיו בהם כשלים (להבנתי בעיקר ע"פ דעתך האישית), כדי להסיק שהמלחמה כולה היתה "תבוסה מחפירה"/"כשלונות מחפירים", מרויח לעצמו ביושר את החשד כי הסיבה האמיתית לטענתו היא שהמלחמה ההיא נקשרת איכשהו לשמו של יצחק בן רוזה. באותה הזדמנות הוא גם מרויח ביושר את התואר של דמגוג פוליטי. ב. גם אם יש בכך מידה לא מבוטלת של "אד הומינם", אני חייב לומר שלעניות דעתי אלמלא אותה "תבוסה מחפירה" כבודו לא היה זוכה לשפוך את מרירתו עלינו וקרוב לודאי שכלל לא היה נאלץ להכיר אותנו מקרוב. ג. כיבוש רמת הגולן החל ביום לפני האחרון ונמשך יומיים שזה בערך שליש ממשכה של אותו "כשלון מחפיר". ד. באשר לפנייתם של "מתנחלי מפא"י, המכונים בלשון נקייה "קיבוצניקים", להוריד להם את הסורים מהראש", אני מניח שכבודו מתיחס בזלזול זהה לבקשות דומות ועדכניות יותר של תושבי שדרות וגבול עזה. ה. לגבי פחדנותו של שרון, כנראה שמדובר במעין רויזיוניזם היסטורי. דובר הרבה על הקפדתו של שרון להמצא תמיד סמוך מאוד לקו החזית ממש. הדברים הללו עוררו את סקרנותי מאחר והם נחזים להיות חלק מפולחן הגנרלים של 67-73 ואולי אפילו תוצר של יחצ"ני בחירות של שרון. שאלתי אדם שאינו נמנה על אוהדיו של אריאל שרון אך היה שם כפקוד של שרון והוא אישר לי שהתאור למעלה נכון. ו. לגבי אייזנהאואר "לפני ה-6 ביוני", אני חושב שאתה טועה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אני חוזר ותובע מכם להוכיח לי שחזית ירושלים בששת הימים לא היתה ערימת כשלונות מחפירים שעלו ביותר מדי דם צעיר. ד. אכן, כולנו מתנחלים, כולנו יהודונאצים, כולנו סרטן בגופה של האומה הערבית והאסלאמית. מתנחל זאת קללה אך ורק בעיניכם. נשגב מבינתי למה כיבושי מפאי ב-1948 טמאים הרבה פחות מכיבושיה ב-1967. ג. כמו שכתב תאודור מומסן על הינצלותה של רומא מכיבוש בידי חניבעל, "לפעמים חיילים טובים מתקנים את קלקוליהם של מצביאים גרועים". ו. נא להוכיח זאת. "ואשתו של קיסר חייבת להיות נקייה לא רק מאשמה אלא גם מחשד". התבוסות שדיברתי עליהן בהתייחסותי הראשונה ל"עושה שלום במרומיו" (הייתכן שהכוונה לכל אלה שמרגישים מרומים בעקבות עשיית השלום שלו?), הן שלוש השיירות שהוא פיקד עליהן בתש"ח, ושכל נוסעיהן נפגשים מדי שנה בשנה על לוחות זיכרון למיניהם. ה. נא למסור מאה אלף מכות חשמל על הלשון, לפחות אלף בעיטות בנעלי-צנחנים, וחמש מאות סטירות לחי בכפפת ברזל מלובן, למי שחלם אי פעם לחתום על הבגרות שלך בהבעה עברית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ה. ההתבטאות שם אכן היתה מסורבלת. שאלתי אדם, שידוע לי כמתנגד פוליטי של שרון, על הטענה כי שרון בניגוד למפקדים רבים במלחמת יום כיפור, הקפיד כל הזמן להמצא קרוב מאוד לקו החזית וליד הארועים. האדם ההוא אישר לי בעדות מכלי ראשון כי התאור הזה נכון. מכאן שתאוריך על פחדנותו של שרון הם חסרי יסוד. כנראה במוחך התערבבו תיאורי הפחדנות של רבין אצל מילשטיין עם שרון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ה1. אולי אתה מתבלבל בין חזנוב, שאא"ט לא דיבר על פחדנותו של שרון, לבין תגובה 480559 שלי? מה שכתבתי בתחילת התגובה ההיא הוא נכון, אך לא אכנס לפירוט רב מדי. מכל מקום, מדובר באופן השמירה הפיזית על גופו של האדם עצמו, ולא על טווח הקרבה או הריחוק לקו החזית (ב"על סף חציית התעלה" לא התכוונתי למרחק. הביטוי "על סף" עוסק לעיתים בזמנים ובסיטואציות, ולא בהכרח במרחקים - "זה קרה כשהייתי כבר על סף סיום התואר...", "הוא הפחיד אותי, הייתי ממש על סף התעלפות..."). ה2. העניין הלשוני שהפריע לחזנוב בסעיף ה' שלך הוא, כנראה, הביטוי - "מאחר והם נחזים להיות...". הבעיה היא לא בדיוק בסרבול אלא בכך שזהו תרגום מילולי של "appear to be" - צורת ביטוי ש"הולכת טוב" באנגלית, אבל אינה מתקבלת כל כך על הדעת במבנה העברי. ועוד משהו קטן: מקובל "מאחר ו-", אבל נכון - "מאחר ש-". לדעתי הטעויות האלה לא היו צריכות להביא לתגובת מכות החשמל של מר חזנוב, אבל דעתו שונה משלי והוא בטוח שהמכות הללו הן בדיחה מוצלחת עד כדי כך שיש לחזור עליה מאה פעמים לפחות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי אלא להתנצל בפני מר חזנוב ולהעיר כי אם תרצה לשכנע אותי בדבר פחדנות אישית של מר שרון תצטרך להתאמץ יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ה1. חזרת כבר ארבע או חמש פעמים על מכות החשמל, בצירוף ברזלים מלובנים, בעיטות בנעלי צנחנים ועוד מרעין בישין. זאת מין בדיחה כזאת? בדיחה, בדומה לטמפון ובניגוד לפזמון - היא עניין לשימוש חד-פעמי. אולי תנוח קצת ותחשוב, ואז תהגה איזו תפלות אינפנטילית חדשה ורעננה יותר? ה2. התאפקתי כמה זמן, וכמו שכבר ציינה כאן העפרונית, להתאפק זה לא בריא. אז כיון שאתה שש כל כך לנזוף באנשים לגבי העברית שלהם (וההיסטוריה, והבנת הנקרא, כשהבעיה היא דווקא אצלך בדרך כלל), אגלה לך משהו קטן: זה מוזר שבתור מתרגם אתה משתמש במקף באופן לא נכון ומתבלבל, ברבות מתגובותיך, בין המקף לבין הקו המפריד. אולי זה יעזור לך: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה ללכת רחוק, כשאפשר למצוא את זה כאן: דיון 76 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזו עליבות נפש מצדי, להסתפק רק במכות חשמל ובבעיטות! אלו המתעלליפ באהובתי בת האלמוות ראויים להשלכה ממטוס מעל הר געש, לשבוע בבוקר עקרבים, או ללילה במאורת זאבים רעבים, לאחר מריחתם (של המתעללים) בדם כבשים חם וטרי! וזאת גם כביטוי לאהבתי לזאבים בפרט ולכל חיה שאיננה דו רגלית וחסרת פרווה ונוצות, מאז שקראתי (שלוש פעמים!) את "כל חיות הבר אשר ידעתי" מאת ארנסט סיטון-תומפסון. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |