 |
אני בספק רב מאוד. הביצועים של הצבא האדום במלחמת האזרחים, במלחמת פולין-רוסיה ובמערכה נגד פינלנד, צריכים להיות מושווים עם המערכות של הוורמאכט בפולין, צרפת, בבלקן ובמלחמה עם רוסיה עצמה. צריך גם לדעת שהנצחון של הצבא האדום על הצבא הנאצי הושג רק תחת יתרון מספרי מכריע ורק כאשר הגרמנים מתחו את עצמם ופיזרו את כוחותיהם עד כדי כך שהם קלעו את עצמם לנחיתות מספרית וחומרית מכריעה. צ"ל שמספר האבידות הצבאיות של בעה"ב היה פי 2 ממספר האבידות של מדינות הציר, כאשר בריה"מ אבדה פי 13 יותר חיילים מאשר ארה"ב, בריטניה וצרפת גם יחד. על מספר האבידות של הצבא האדום בזמן המערכה הסופית על ברלין שמעתי הערכות הנעות בין 100,000 ל-300,000. בתנאים אלו קשה מאוד לראות כיצד יכל הצבא האדום להגיע להישגים יותר טובים מאלו שזכה בהם.
מה שהציל את רוסיה לא היה הטיהור, אלא התבוסה המזעזעת של קיץ 1941. סטלין גילה שאולי וורושילוב ובודיוני נאמני המפלגה הותיקים והאפורים אולי עדיפים עבורו בעת שלום, אבל בזמן מלחמה הם יביאו את קיצו. הוא גם גילה במפתיע שעדיף לו להתייעץ אם אנשי המקצוע ולא להכתיב להם את התאוריות הצבאיות שלו. המפקדים האמיתיים של הצבא האדום (ז'וקוב, קונייב, רוקוסובסקי, מלינובסקי, ווסילייבסקי) היו כולם אנשים חדשים או קצינים לבנים שהוצאו מן ה"הקפאה" שבה היו נתונים. קשה לראות כיצד אנשים אלו היו תופסים את מקומותיהם, אילולא "גילח" סטלין שני שלישים משכבת הפיקוד של הצבא האדום.
חלק מהאנשים שסולקו (טוכאצ'בסקי בראשם) מוחזקים להיות דוקא חסידי הצבא המודרני והממוכן. אולם צריך לזכור שהם החלו את המהלך הזה שכשל בגלל ההתנגדות למהלך שבאה גם היא מליבו של הממסד הצבאי הזה. כאשר סטלין "סילק" את ראשו של כל הממסד הזה (החדשנים יחד עם השמרנים) הוא פינה את הדרך לאנשים שלא היתה להם מחוייבות למסורות של צבא הצאר או הצבא האדום המהפכני של מלחמת האזרחים.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש