בתשובה להאייל האלמוני, 31/05/08 21:37
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בהחלט, לא מגיע לאף אחד. אבל תחשבי כמה נחמד זה יהיה, אם יכוננו כאן עריצות נאורה לאומנית (על רקע רומנטי!) - ויום אחרי זה יתברר שאמו של חזנוב לא באמת היתה יהודייה... |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
א. נא ללמוד להבחין בין "לאומני" לבין "גזעני". אם זה שחתום על הבגרות שלכם לא הנחיל לכם את ההבחנה החשובה הזאת, אז העריצות הנאורה (שבה תהיה רמת חינוך מתקבלת על הדעת, ובעיקר-מאמץ ממלכתי להגנה על השפה הלאומית והזהות הלאומית)-חיונית הרבה יותר ממה ששיערתי. ב. הזהות הלאומית היא בין האוזניים של בן-העם, ולא בערוות הסבתא שלו. גם לא בזין של סבא שלו. ואפילו לא בקצה הזין הכרות של בן-העם עצמו, גם אם הוא נכרת באיזה אולם חתונות, לעיני כנופיית זללנים וצמאי דם, בהיותו של בן-העם בגיל שמונה ימים בלבד! ג.באמת הייתם מתנגדים לעריצות נאורה כמו זאת של פרידריך הגדול, פטרונו של באך? או כמו זאת של אתאתורכ, שהפחית פי שלושה את רמת הבערות בקרב העם התורכי? ובעיקר-הייתם מתנגדים לעריצות נאורה כמו זאת של סינגפור, שבה על מכירת סמים מקבלים עונש מוות, על השחתת רכוש מקבלים הצלפה בישבן-(אפילו אם הישבן שייך לתייר אמריקקי החושב את המדינה לפחזבל של האבא החורג שלו), שבה יצור כמו אולמרט לא יכול אפילו לחלום על כס השלטון, ושרמת הבערות הכללית בה נמוכה להפליא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התשובה לג' היא כמובן כן, הייתי מתנגד לשלושתם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז היית מוכן לוותר על גאונותו של באך, "אם מפי שלטון ללא בג"ץ היא תבוא"?... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היו מספיק גאונים שצמחו בלי עריצים שהיו פטרונים שלהם, ואני מנחש שגם באך היה מסתדר. חוץ מזה, אם בשביל לגדל גאון אחד מיליונים צריכים לחיות תחת עריצות אז אני מוותר על הגאון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. "רוב האמנות בעולם היא זבל", כפי שהסבירו לי כבר בשעה הראשונה שלי בחוג לספרות אנגלי. למה? כי רוב צרכני האמנות הם אספסוף. לכן, אמן גדול זקוק לפטרונים גדולים. רצוי עם תקציב שרק עריץ נאור יכול להרשות לעצמו. ב. ואני יודע שברגע זה סידרתי לעצמי טיסה להאג או לנירנברג-מיליוני חיות דו רגליות נולדות ומתות מדי רגע. יצירותצ אמנות בנות אלמוות נולדות לעתים רחוקות בהרבה. אז אמור אמת: מה יקר בעיניך יותר-עוד מיליארד הודים נשכחים, או תאג' מהאל יחיד אך בלתי נשכח? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מיליארד הודים נשכחים. למה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי אף אחד מהם איננו יצירת אמנות בת אלמוות, וכל אחד מהם קיים-בתודעת העולם-רק כחלק ממיליארד ומשהו הודים, ולא בזכות עצמו! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו גידולים חקלאיים שצריכים דשן כדי לשגשג, כך גם ביצירות אמנות צריך שיווצרו הרבה יצירות חלשות או בינוניות כדי שיהיו גם כמה טובות שיזכרו בדורות הבאים. נסיון לבטל את הממוצע ולהצמיח רק את הטוב נידון לכישלון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. ההבחנה בין "לאומני" לבין "גזעני" ברורה לי לחלוטין, אתה מוזמן לשלוח פרחים לאיש שחתום על תעודת הבגרות שלי (לצערי כבר שכחתי מי זה). יחד עם זאת, אני נוטה להאמין שזאת פסבדו-הבחנה, לפחות במקרה שלפנינו. לא נראה שבפרקטיקה צפויים הבדלים גדולים בין מדינות שמונחות ע"י כל אחת משתי הגישות. אתה חושב שבמדינת החלומות שלך יהיה קל לערבי או לרוסי אתני לשכנע את הרשויות (בעודו צועק ובועט על הרציף בתחנת הרכבת) ש*בהכרתו* הוא דווקא משתייך ללאום היהודי? אשר להערה על מערכת החינוך: אני בהחלט מסכים שנדרש שיפור משמעותי ברמה שלה. לאחרונה נודע לי שיש ביננו אנשים, שמפגינים כישורים לקויים באורח קומי במה שנוגע לחשיבה שיטתית, הסקת מסקנות, הבחנה בין עיקר לטפל וכו' - ולמרות זאת הם מתהדרים בתואר אקדמאי (שמעתי שחלק מהם אפילו לא מזהים אירוניה!). ראוי לשים למצב הזה סוף. ב. זהירות עם השפה הזאת, חביבי! יש מדינות שבהן היא תעלה לך בכמה חודשים בכלא, או אפילו בהצלפה הגונה על הטוסיק. (אגב, בטקסי ברית המילה שאני מכיר, לא נהוג לכרות לתינוק את הזין. יכול להיות שבקהילה שלך נוהגים אחרת?) ג. התשובה היא 'לא' - לנימוקים ראה סעיף ב'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. כאמור וכראוי להיאמר, התודעה הלאומית היא בין האוזניים ולא בין הרגליים. לכן אני מוכן לתת, ברגע זה, אזרחות ישראלית לכל י שמצהיר על אמונתו בתנ"ך-בעיקר בחלקים מהתנ"ך שלפיהם הארץ הזאת חייבת להיות רק שלנו! אגב, נא למסור בעיטת מגף למי שחתום על הבגרות שלך בהסטוריה: איטליה בשנות השלושים הייתה לאומנית בלבד, לכן חוקי הגזע הוחלו בה רק ב-1938, וגם אז, ברשלנות לטינית אופיינית. לפני כן, אפילו שירי המלחמה שלה נשמעו בעיקר כמו הזמנות לזיין אתיופיות יפהפיות ולהלביש אותן בשמלות רומאיות לאחר הניצחון. "לשכנע את הרשויות?" אין קל מזה. גש אל הדוכן הקרוב וכתוב הצהרה מפורשת בשבועה, בפני נציגי המדינה. אגב, יש יותר ויותר הוכחות שכל ה"ערבים" שכאן הם יהודים לשעבר. אבל זה לא אכפת לי, כי כאמור, אני לא גזען. לגמרי לא במקרה, מערכות החינוך הטובות בעולם הן דווקא במדינות של עריצות נאורה-יפן, קוריאה, וסינגפור. כאמור וכראוי להיאמר, את חוש ההומור שלי רצחתי מזמן. כלומר, אתם חושבים שאני לא יכול, אבל האמת היא שאינני רוצה. לכן אני מתעקש לשאת במלוא האחריות לכל חטאיי, ונא לא להאשים את המורים הנהדרים שלי. ב. לקורבן הכריתה זה לא ממש אכפת. בעיקר אם הכריתה מתבצעת לא בבית חולים, אלא באולם חתונות, וללא הרדמה. ונא למסור מאה מכות חשמל על הלשון של מי שחתום על העברית שלך. למשל, מה יש לך נגד התחת העברי הישן והטוב? שמעתי שגם לאלוהים יש תחת! ג. אני מסרב להאמין שגם אתה מוכן לוותר על גאונים כמו באך וכמו פרידריך הגדול! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש כאן יותר שפע רוחני ממה שאני יכול להתמודד איתו כרגע. בכל זאת, כמה הערות: 1. "אני מוכן לתת, ברגע זה, אזרחות ישראלית לכל י שמצהיר על אמונתו בתנ"ך-בעיקר בחלקים מהתנ"ך שלפיהם הארץ הזאת חייבת להיות רק שלנו!" - זה לא קצת כמו להגיד, שהארץ שייכת לכל מי שמוכן להצהיר על כך שהוא מאמין שהארץ שייכת לו? 2. שמעתי שירי מלחמה איטלקיים. שמעתי הזמנות לזיין אתיופיות יפהפיות. זה בכלל לא נשמע דומה. 3. "את חוש ההומור שלי רצחתי מזמן" - זה היה סיכול ממוקד, וכל היכולות האחרות שהזכרתי הן collateral damage? 4. "לקורבן הכריתה זה לא ממש אכפת" - בוודאי שלא, מפני שאין כריתה וממילא גם אין קורבן של כריתה. ויש לי הרגשה שאילו היתה כריתה, לקורבן היה אכפת, ועוד איך, גם אם זה היה בהרדמה מלאה. 5. לסיום - אני מצטער אם התקבל הרושם שיש לי משהו נגד התחת. דווקא יש לי הרבה חיבה, הן למלה והן לדבר עצמו (על 'הישן והטוב' אפשר להתווכח, אני דווקא מעדיף את הוורסיה הצעירה. כנראה שהטעם שלי התקלקל מרוב רעש ועשן) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. לא "שייכת לו" אלא "שייכת לנו", ובכך הוא מצהיר על רצונו לתרום את ה"אני" שלו ל"אנחנו". 2. שמעת, למשל את FACCETA NERA? או את O MORETINA? (תוכל למצוא את כל שירי המלחמה של איטליה בשנות השלושים באתר ׂINDUCE.NETאז מובן מאליו שאין שם רק הזמנה לזיון! (הם הרי איטלקים חמודים ולא ישראלונים גסי רוח) יש שם ממש חיזור והצעה לבוא לרומא! "ואלביש אותך חולצה שחורה/ חולצתם של אלה שנהרגו למען חירותך/ "יפהפיה שחורה, תהיי רומאית/ בצל דגלנו תהיי איטלקיה יפהפיה// (מצטער מאוד על התרגום הגרוע, ויותר מכל מצטער שקראתי לזה "הזמנה לזיון". היה ראוי לקרוא לזה "הצעהנ ליישם את ההוראות של פרשת כי-תצא"). 3. מעולם גם לא התיימרתי לחכמה, כי חכמה פירושה שפיות, ושפיות פירושה מוות לןמוחות המקוריים. 4.מעניין מאוד: סכין יש, בשר יש, דם יש, צרחות של הקורבן יש, אבל כריתה אין, לדעת ידידי המלומד? טוב, אנשים כמוך טענו פעם שלסוס לא כואב כשנועצים בו דורבנות, או לדג לא כואב כשנועצים בו קרס... 5. "ישן וטוב" בהקשר זה, פירושו "יציב", "איתן", "מושרש" (גם באדמה וגם בתודעה), ובקיצור "אוהל בל-יצען" (מכאן לא נובע שהוא זקוק לתחתונים בגודל של אוהל). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כיוון שהעריצות שחזנוב חולם עליה תהיה בראשות מר חזנוב עצמו, הוא ולא אחר - הרי מן הסתם לרוסי אתני לא תהיה כל בעיה אם רק ימלא את דרישותיו של הנ''ל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אני יהודי ולא רוסי. ככל שאני קורא יותר על רוסיה, אני אוהב אותה פחות. "אלו היתה לי מולדת שנייה, הרי שהיא היית איטליה" (כדברי ז'בוטינסרי). ב. העיקר-אני מבין היטב שאין כי כל כישורים שלטוניים או ארגוניים. ואולי גם אין לי די כישרון להיות משורר החצר של עריץ נאור. אגב, הזקן ההפוך שלכם שהוריש לכם נמל תעופה בינלאומי עם אולם נוסעים גדול ומכוער מדי, גם כן ראוי להיחשב לעריץ נאור. הייתם מוכנים לוותר בגלל זה על יצירתו של חצרנו הדגול-אלתרמן? ג. מי תקע לכם בראש הליברלי שלכם ש"עריצות נאורה" חייבת להזריח לכם על הראש איזו שמש-עמים, או, קרוב יותר לאזורנו, איזה "עושה שלום במרומיו" (כן, הכוונה פה ליצחק בן רוזה, שגזל מכל מלכי ישראל את הכיכר היחידה שלהם)? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת? אתה מרגיש שדווקא תגובתו האחרונה של חזנוב גילתה לך עליו משהו שלא ידעת? (אם כבר, יש להתפלא על כך שעבר כל-כך הרבה זמן לפני שהלכלוך על רבין התחיל להופיע) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת אינה מלוכלכת! השיכור הזקן שלכם הצטיין במשך כל חייו רק בדבר אחד-הצטלמות ברגע הנכון ובמקום הנכון, אחרי שכולם גמרו ליהרג במקומו ובגללו! פרטים בכל ספריו של אורי מילשטיין. (למען הסר כל ספק, מילשטיין שונא קם את אריק שרון ואת כל מצביאי ישראל). ומעל לכל נשגבת מבינתי הלא-דלה הצלחתו להיחשב ל"צנוע" ול"רודף שלום בנשמתו". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(יפה, כל הקלישאות הרגילות יושבות במקום) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בבקשה, תפסיקו להאכיל את הטרול. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני אוסר עליכם להפוך אותי למפלצות נוכריות! להבא, אני מוכן להיות אך ורק מפלצת יהודית, כמו למשל, קטב מרירי. אבל הכי טוב-פיל כחול שיודע לנבוח מהתחת, וחי במערה מלאה וויסקי בלב הרי חברון! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז נא להוכיח לי שהן קלישאות! כל השיירות שיצחק בן רוזה פיקד עליהן לא חוסלו? לא היו נסיונות להדיחו מכל פיקוד אפשרי? חזית המזרח בששת הימים היא מלאכת מחשבת של תכנון צבאי? (להזכירך, לא היו אפילו מפות של כל הסמטאות בעיר העתיקה!) למען הסר כל ספק-שנאתי אותו הרבה לפני אירועי 1993. הרבה הרבה לפני אותה שנה. כבר כשהכריחו אותי לקרוא את ליקוקיו הממלכתיים של חיים חפר "לנצח יצחק מזמור" שבו דוד המלך מצדיע ליצחק בן רוזה אחרי ששת הימים, הבנתי שהוא ראוי למשהו שאיננו בדיוק הערצה. ומעל לכל הוא פלמחניק, כלומר עילג ונבער. ואם תתקעו לי עכשיו את רחבעם זאבי הי"ד, אתקע אני לכם שהוא חריג. וגם אותו אני מעריץ בכלל לא בגלל כרטיס המפלגה שלו, אלא בזכות השכלתו המדהימה ופעולותיו כמנהל מוזיאון הארץ. תחשבו על זה בזולה הבאה שלכם בראס בורקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"זולה בראס בורקה" - הקלישאה הזו דווקא חדשה לי (באמת צריך לנסוע לשם פעם). בדרך כלל בעדר שלך מדברים על סושי, אספרסו או (אצל עוזי לנדאו) גבינות ויין, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז לשמחתך אני לא עדר, כי לעולם אינני מצטרף לשום זולות למיניהן. בטח לא בארצו של האויב. ותאר לך שגם את העדר של הר-מירון ואפילו את זה של מערת המכפלה אני לא סובל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חבל שאין באתר הזה קצת יותר רודנות נאורה, מהסוג שמוחק גרפיטי סמוך ככל האפשר למועד הווצרו (על מלקות אפשר לוותר בינתיים, למרות שהרעיון אטרקטיבי מאד). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתייחס רק לסעיף ג' תגובה 479816 ולא לסגנון ולשאר הנושאים מסביב. למה אתה חושב ש"עריצות נאורה" זה משהו כל כך שלילי? אני שואל רק כדי להזכיר שהיו אחרים שרצו בדברים דומים - אם תקרא את אלן בלום או בצד היותר קליל ה.ל. מנקן ששאף לשלטון של "אריסטוקרטיה מחויבת" בארה"ב. בכל מקרה, שניהם מדברים על הסכנות שגלומות בדמוקרטיה ליברלית ואם אני זוכר, גם שניהם מסתמכים על התובנות של טוקוויל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה שואל אותי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתור טאייר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי זה השק? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סופר צ'כי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם לאבא שלי היה כזה צ'כי אבל רגיל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם. בגלל שהגבת ב- "יצא המרצע מהשק" בתגובה 479817 אלא אם לא הבנתי למה התכוונת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז תופתע לשמוע שמה שהוציא אצלי את המרצע היה דווקא הסגנון ושאר הדברים שמסביב. במיוחד ההתיחסות ל"אתם" ( "הזקן ההפוך *שלכם* ", "שהוריש *לכם* נמל תעופה ")1. גם הנטיה להגניב איזה "אפטר-טון" של סלידה ("שהוריש", "שגזל"). זכותו של אדם לא להתרשם מרבין כראש ממשלה, זה שהוא נרצח לא עושה אותו קדוש. בעניין העריצות הנאורה, אולי היא לא שלילית, אבל אני חושד שהיא מהמחלקה של כיפה אדומה ורס"ר חכם. 1 אגב, "מי תקע לכם בראש הליברלי שלכם " נשמע כמו אורי פז. מעניין אם הם מכירים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי תסביר מה זה המרצע | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טרוליות. אני יותר קשה תפישה מאופיר זמר, ועד אותו רגע חשבתי שמדובר באדם עם טעמים שמרנים במוסיקה, קצת אטום וחסר פרופורציות, אבל בסך הכל משעשע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אל תחמיא לי יותר מדי, נראה לי שזה עניין של סבלנות ומזג נוח יותר מאשר של תפיסה. גם אצלי, ההבנה שמדובר בטרול הופיעה בהדרגה - ככל שהתגובה היחידה שבה הוא כתב משהו מקורי ומעורר מחשבה (זו שבה הוא מלמד זכות על עבודת אלילים) טבעה בים של מלל קלישאי מהסוג הנרקיסיסטי-סמכותני-מיזנטרופי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מרצע , כידוע לכל, הוא מי שמרצה לצפרדע, ובסו ההרצאה אומר לו ''קפוץ לי'', על כל שאלה שהוא שואל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהה, אז אתה בודק את הסגנון כמו בהגדה - "מה העבודה הזאת *לכם"...טוב, זו שיטה אפשרית לגילוי רשעים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם החכם דיבר כך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, החיתוך הזה של רשעים וחכמים ממש לא ריק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ושימו לב שהרשע מדבר מיד אחרי החכם. בטח לפני הטומטום והלא יודע לשאול. אגב, את רשעותי לא הסתרתי מעולם, במיטב המסורת של דוסטוייבסקי: "אני אדם רשע, אני אדם חולה" (תחילתה של היצירה המקורית ביותר בתולדות הספרות: "כתבים מן המרתף", בתרגומו של כותב שורות אלה. ) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם אתה כופר בקיומם של פרידריך הגדול? או אתאתורכ? או מלך סיאם ההוא, שהצליח להציל את ארצו מכיבוש אנגלי וצרפתי גם יחד, ולהצעיד אותה-אם כי מעט מדי-לעבר תרבות המערב? ואשמח מאוד ללמוד יותר על אורי פז. לעניננו: כמו שלומדים כבר בראשיתו של כל מסלול ניווט,"כדי לראות כל דבר בבהירות, יש להתרחק ממנו". לכן חובתי כבעל מוח מקורי-כלומר מטורף המודע למצבו אבל מסרב לוותר על השכל הישר, לדכר בלשון "אתם". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה דוקא רעיון מצויין: http://www.notes.co.il/uripaz/ | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מישהו אולי יכול להשכיל אותנו בדבר הנטייה של חוגי ימין קיצוני לכנות את יצחק רבין בשם יצחק בן רוזה (למשל תגובה 480073)? מדוע לא יצחק בן נחמיה למשל? האם יש כאן נסיון ליצור הקשרים סמויים הידועים ליודעי חן בלבד? האם רוצים לרמז שיצחק היה ממזר ו/או שאימו לא היתה יהודיה כשרה ו/או שהוריו לא נישאו כדת משה וישראל או אולי סתם רוצים לקשר ל"רוזה האדומה" בת הרב? האם בהסתרת שם משפחתו של אדם יש משום ביזוי והקטנה או אולי יש פה שפה "נקייה" של חרטומי הימין שאינם רוצים להיתפש בשימוש בשפת מגרשי הכדורגל? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל התשובות נכונות כמובן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבהרה ואזהרה: אין ימין בעם היהודי! בלי אצולה אין ימין. בלי כהונה אין ימין. בלי איכרים אין ימין. כל אלה אינם קיימים בעם שלנו, לכן אין בו ימין, וגם שמאל אין בו. על עצמי אני מעיד, שאין כל סיבה לקרוא לי ימין, לפחות במובן הכלכלי (אני שונא בנקאים וותאגידים למיניהם, מסרב לנסוע בכביש מספר שש, מתנזר מקניונים, ועובד לא כדי לחסוך אלא כדי לתרום לאנשים שאני אוהב). גם במובן התרבותי יש יותר מדי סיבות לקרוא לי שמאל (למשל, אני לא פוחד בכלל להיכנס לקתדרלות ולהקשיב לבאך, בעיקר בשבתות. תארו לכם שאני גם מתנגד לצנזורה-רק למימון ממלכתי של תעמולת אויב מפורשת). למה דווקא בן רוזה? כי נחמיה רבין היה אדם שראוי לכבוד (אחד ממגיני הרובע היהודי בירושלים בפרעות של 1921), ואלו רוזה? לא ידוע לי במה הצטיינה. ואהבתו של אדם לארצו איננה קיצונית. סליחה, היא "מטורפת". ודעתי על חוקי השפיות שכם ידוע לכם כבר מזמן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובמה חטאה רוזה כהן בת הרב והחלוצה הציונית? אני שואל פשוט מתוך סקרנות ולא מתוך כוונה להתנגח. מה מקורו של הכינוי "יצחק בן רוזה"? בד"כ נקרא אדם ע"ש אביו. האם אין זה לקוח מטקסטים קבליסטיים כמו פולסא ד'נורא, ללמדך ששם מקומו של רבין? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אדם נקרא על שם אביו כשרוצים להאדיר את שמו. כדי לקלל אותו הולכים (דורכים?) על האמא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, הרי הוא כבר ענה לך: אביו של רבין היה בעל זכויות ואין להזכירו יחד עם השיכור המגמגם שמא יטעה הקהל הקדוש וייחס גם לו חלק מהן, ביודעין או שלא ביודעין, בבחינת מעשי אבות סימן לבנים או משהו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשקוראים לאדם על שמה של אימו, מנסים לרמוז שהוא גיבור ומפקד צבאי מוכשר (כמו יואב בן צרויה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשקוראים לאדם על שמה של אימו, מנסים לרמוז שהוא נוהג בחוסר הגינות (כמו השופט בן זונה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהה ! פתאום נזכרתי למה "בן רוזה"! כי יש שיר פרחחים רוסי ישן וידוע: "דודה רוזה, לא לסובב ת'תחת! כבר כולם אומרים לך: זה לא מדחף!" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהבתי מאוד מאוד. וכשמם של מלכי בית דוד ששם אמם נזכר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז לאור תגובתך זאת, אולי בכל יש בי שמץ של כישרון לאירוניה?.. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חלוצה? אולי. אין להוכיח ואין להפריך. ושום קהל איננו קדוש בעיניי, שכן קהל, לעתים קרובות מדי, הוא לשון נקיה לאספסוף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אמו של יצחק רבין, רוזה (המכונה "רוזה האדומה"), נולדה למשפחת כהן בשנת 1890 במוגילב שבבלארוס. אביה, יצחק, היה רב והתנגד לציונות, אך רוזה ביקשה ללמוד לימודים כלליים ולמדה בנעוריה בגימנסיה הנוצרית לבנות בגומל. מגיל צעיר נמשכה אחר חוגים מהפכניים וגילתה מעורבות חברתית ופוליטית. בשנת 1919 עלתה לארץ ישראל כנוסעת סמויה בספינה "רוסלאן", הנחשבת למבשרת העלייה השלישית. תחילה התיישבה בכנרת ולאחר מכן עקרה לירושלים. כאן הכירה את נחמיה רבין, ובשנת 1921 נישאו. יצחק רבין קרוי על שמו של יצחק כהן. דרך אימו קשור יצחק רבין בקשרי משפחה לדוד הכהן (בן דודה של אימו), ומכאן למשפחות רופין, סוקניק (ידין), ידלין ואחרים." http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%A6%D7%97%D7%A... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על "החטא הקדמון של רוזה" (ממש כך) אפשר לקרוא ב http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_... (ואני מתנצל מראש על הקישור לטקסט המגעיל הזה) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא פלא שמילשטיין יגמור את חייו הספרותיים בתחתית פח האשפה של משלשלי המלים. מה אני בכלל מדבר, הוא כבר שם, מנודה, מוקצה ולא רלבנטי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה רוצה שאתקע לך את רשימת כל הגאונים המנודים?... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סוף סוף אמרת משהו חיובי. תקע לי תקע, ועוד מנודים גאוניים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לצערך הרב, רוב המנודים של אתמול נחשבים לגאונים היום, ודווקא בקרב הליברלים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן הקאתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על ההפנייה. רפרפתי בקטעים מן הספר של מילשטיין (אני משער). הקריאה בו דוקא מעניינת מאוד, משום שהיא עוזרת לקורא להגדיר לעצמו קריטריונים של כתיבת היסטוריה גרועה. יחס בין עובדות לבין פרשנויות ופסיכולגיזמים המוטה מאד לצד השני וקשר רופף מדי בין העובדות לבין הפרשנויות, הם ככל הנראה סימנים מובהקים של היסטוריה גרועה. בעזרת אותם נתונים ועובדות המונחות לפני מילשטיין יכלתי לצייר תמונה הפוכה לגמרי של יצחק רבין. יכלתי לדבר על מוצאו ממשפחה שהיא מלח הארץ, אנשים שפעלו בעקביות ובהתמדה למען העם והיישוב על חשבון ענייניהם הפרטיים והמשפחתיים. הם הקדישו את מאמציהם להגנת העם ולטובת הכלל ולא ''עשו לביתם''. היה אפשר לשער כיצד חונך הנער יצחק לערכים של שרות הציבור והגנתו ולא לערכים של הגשמה עצמית ואפנדיזם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ודאי שיכולת לצייר את התמונה ההפוכה, הרי היא במקרה גם התמונה האמתית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אל תתרגז/י. גם אני רואה בנבירה ובחיפוש הבלתי פוסק של כל הכשלים והחסרונות בעברו של אדם שנרצח ע"י חברים לדעה של המחפש, עניין מגונה ומגעיל, שהוא במידה מסויימת מעין רצח שני זוטא. הבעיה היא כזו. היסטוריה אינה מדע מדוייק. כל אדם שעשה דברים משמעותיים בהכרח עשה גם שגיאות משמעותיות. כל איש צבא מהולל בנצחונות, בודאי ידע גם נסיגות ותבוסות. חיילים נופלים ונפגעים גם בנצחונות. בפרט אצל קצינים ומפקדים, תמיד אפשר למצוא עמיתים ופקודים האוצרים בקרבם טענות ומענות כלפיהם. העובדה שאדם מסויים חשוד מראש בכוונותיו אינה מצדיקה מראש התעלמות מחקר העובדות שלו. התמונה ה"אמיתית" שהזכרת היא חמקמקה במיוחד וכל חוכמת הקורא נדרשת כדי להבחין בין היסטוריה של ממש לבין טקסט שהוא עלילת דברים ורצח אופי. הנקודות שהזכרתי עומדות לרעתו של מילשטיין גם אם התאור/יה שלו היתה אמת לאמיתה. העובדה שיש כל כך הרבה פסיכולוגיה (בגרוש לדעתי), פרשנות (משמיצה לדעתי) ווכחנות בלתי רלאבנטית (עם אנשי המורשת של רבין) על כל כך מעט עובדות ואימות העובדות, היא אינדיקציה אחת ליכולותיו של מילשטיין כהיסטוריון. העובדה שהפרשנות שלו רחוקה מלהיות הפרשנות האפשרית היחידה של העובדות שהוצגו היא אינדיקציה שנייה. עניין שלישי הוא חוסר הרלאבנטיות של כל התאוריה המילשטיינית. נניח שרבין גדל בבית קר ומחוסר אהבת-אם, כיצד כל זה התבטא ביכולותיו ופעולותיו כמפקד צבאי וכמדינאי? מאחר ומילשטיין לא ממש מסביר את הקשר, דבריו נחזים להיות עלילת דברים סתם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עניין רביעי הוא חוסר המורכבות: כל העובדות, לפי מילשטיין, תומכות בעמדה מסויימת. רבין אמנם לא היה אדם מושלם, אבל גם לא יכול להיות שהוא היה הרשע בהתגלמותו, ואם יש ספר על רבין (או על כל דמות היסטורית אחרת) שמתקשה להגיד מילה טובה על הדמות אותה הוא מסקר, אז הספר הזה חשוד מאד, וגורם לקורא תחושה של חוקר שמשרטט את העובדות מסביב לפרשנות המוכנה מראש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסיבה שהתרגזתי (וחלילה לא עליך, כמובן:)) היא שמילשטיין* מוכר כאן זבל מזוקק - גם מבחינה היסטורית וגם (ועוד יותר) מבחינה פסיכולוגית. מבחינה היסטורית הוא זורק, לנוחותו הרבה, את כל הדברים המרשימים שעשה רבין, גם בצבא וגם בכהונתו השנייה כראש ממשלה; מבחינה פסיכולוגית, מעבר לזה שהוא פוסק פסיקות נחרצות על דברים שאיננו יודע כלל ועיקר (האם לרוזה רבין באמת לא היה כל יחס לילדיה? מאין הוא לקח את זה?), הוא גם לא יכול להסביר במסגרת ה"תיאוריה" שלו איך זה שרבין היה אדם חם כל כך. מבית קר מהסוג שהוא מתארר לא יוצאים אנשים שכל מכריהם מעידים שהיו חמים ומתעניינים בזולת. וודאי שאתה צודק שהאמת ההיסטורית היא חמקמקה במיוחד,וודאי שיש גם יותר מאחת (אני מודה שהמציאות מורכבת). העניין הוא שישנם בכל זאת כמה תיאורי מצב שאינם נכללים במרחב האמתות האפשריות, וזה של מילשטיין נמנה עליהם באופן מובהק. ___________ * למען הגילוי הנאות: אני שונאת את מילדשטיין באופן אישי. יחד עם זאת, אין לי ספק שהייתי אומרת את אותם דברים גם לולא שנאתי זו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את מכירה את מילשטיין באופן אישי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היכרתי. זו לא הייתה מהחוויות הקסומות בחיי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה מרשים כל כך בשלוש תבוסות מחפירות בזו אחר זו? מה מרשים כל כך באי התכוננות למלחמה בשלוש חזיתות-ובהצטלמות שחצנית לאחר הניצחון, דווקא בחזית שבה היו הכשלונות המחפירים ביותר? (גבעת התחמוושת, סמטת המוות..)? מה מרשים כל כך בהתעלפות של מפקד עליון ערב המלחמה? מה מרשים כל כך בהיזרקות מתפקיד השגריר בוושינגטון? מה מרשים כל כך בעברית העילגת שלו? מה מרשים כל כך בנטיות הרודניות שלו ("אני אנווט", "בלי מגץ ובלי בצלם")? מה מרשים כל כך בספיגת הפתעה מוחלטת מהמרד הערבי של 1987-ובהענשת חפ"שים על כך שהם בסך הכל מילאו פקודות? מה מרשים כל כך בגירוש-הרחקה-החזרה-הצחקה של 410 החמאסניקים? מה מרשים כל כך בפוליטיקקר המגשים-בערוב ימיו-את מדיניותו של יריבו הנצחי? ומעל לכל-פולחן אישיות מזרחי שגרתי, בלי שום הישגים שיצדיקו אותו, איננו מרשים אותי בכלל. ואני חוזר ומציע לכם לצחצח את הדרכונים הזרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על אלה תבוסות אתה מדבר? אם אינני טועה, מלחמת 67 הצליחה מעל ומעבר. הוא היה הרמטכ"ל. העברית שלו לא הייתה כה עילגת. ביטויים כמו "נפולת של נמושות", או "הפודל של פרס", גם אם תוכנם בעייתי, מצביעים בהחלט על שליטה יצירתית בשפה. גירוש החמאס והססמאות נגד בג"צ ובצלם היו רעים מאוד, אבל מולם עמדו הישגים רבים - כולל, כמובן הגשמת "מדיניותו של יריבו הנצחי" - שיריבו הנצחי לעולם לא היה מעז או מצליח להגשים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. חזית ירושלים היתה ערימה של כשלונות מחפירים: נתחיל בזה שבכלל לא ידעו אם חוסיין יילחם או לא; הלוחמים נכנסו לסמטאות המוות בלי מפות; לא בטוח שהיה צורך בפריצה ושלא ניתן היה להסתפק בכיתור; גבעת התחמושת היא בכלל בזבוז מחריד של דם צעיר; ברמת הגולן המלחמה נפתחה רק ביום האחרון, בלחצם של מתנחלי מפא"י, המכונים בלשון נקייה "קיבוצניקים", להוריד להם את הסורים מהראש-וגם שם היה בזבוז עצום של דם צעיר (מעניין למה זוכרים דווקא את הבזיון של תל פאחר ולא את העבודה הנקייה יחסית בתל-עזזיאת); אז מה אם הוא מטומטם שעלה לגדולה? זה משנה לו את תוכן המוח? זה מוחק לו את כל הכשלונות הישנים? ממתי התעלפות של מפקד עליון ערב המלחמה(שהוא תכנן, לכאורה, בכשרון כזה) היא לא בושה וחרפה בלתי נסבלת? מענין למה איזנהאור לא התעלף ערב הנחיתה בנורמנדי... וממתי נסיגה חד צדדית, וגירוש אלפי בני עמך מהבית(ואפילו הבטחה לגירוש)-תמורת עוד ועוד סדרה של הצטלמויות ברגע הנכון (כאמור וכראוי להיאמר-מומחיותו היחידה של יצחק הקדוש) היא הישג -ועוד הישג גדול? תודה שהסברת לי למה אני , למרות הכל, לא מצליח לשנוא את פרס-כי הוא בכל זאת לא אך ורק היה חובב הצטלמויות ריקני כל חייו (אם כי לאחרונה הוא מתחיל לאמץ את המנהג היצחקי הזה, ובאדיקות יתירה). אני חושב שהוא פשוט לא רצה להחריב עשרות מפעלי חיים פרטיים ומפעל לאומי מפואר אחד תמורת הצטלמות.להזכירך-סבסטיה קמה בימי פרס! מספר היהודים בגולן גדל דווקא בימי פרס! אגב, נא לרשום עוד מאה אלף מכות חשמל למורה שלך בהבנת הנקרא-לא הגירוש הוא הכישלון, אלא החזרתם. ועוד לא דיברנו על פולחן האישיות הממלכתי שהתחיל הרבה לפני הרצח. ונניח לרגע שהוא אכן גאון הגאונים. עדיין לא הוכחתם לי שהוא היה צנוע.... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מלחמה שהסתיימה בששה ימים תוך כיבוש שטחים גדולים כל כך ובמספר קורבנות גדול אך לא ענק יחסית לנצחון? זה דורש תכנון מעולה. התעלפות איננה בושה בלתי נסבלת. גם מפקד עליון הוא בן אדם. אין שום בעיה עם המורה שלי בהבנת הנקרא. לא חשבתי לרגע שבעיניך הבעיה עם מגורשי החמאס הייתה בגירושם. אבל זו הבעיה בעיניי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא קודם כל מפקד עליון. לא רבין השיכור, השחצן והפחדן ניצח, אלא נאצר השחצן והמטומטם הפסיד. וכאמור לעיל-מעניין למה איזנהאור לא התעלף לפני ה-6 ביוני, ולמה בונפארטה לא התעלף ערב אוסטרליץ. ומעניין איך הוא הצליח להתעורר בדיוק בזמן להצטלמות השחצנית שלו בעיר העתיקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמנם? זה הרי לא היה נאצר לבדו. הנצחון היה גם בירדן ובסוריה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז הלגיון הערבי נלחם דווקא בגבורה מעוררת כבוד, עד כדי כך שהצנחנים שיצאו בשלום מגבעת התחמושת כתבו על הקברים של הירדנים-פה נפלו 21 חיילי אויב אמיצים. מול סוריה,כאמור לעיל, היה גם כן לפחות בזיון מיותר אחד (תל פח'ר), שהפך, כמובן, לעוד יצירה של הלקקן הממלכתי חיים חפר. (אגב, "מסדר הנופלים" שלו לא מעלה באפך ניחוח וואגנרי-משהו?..כלום אין כאן ניסיון ליצור איזה וואלהאלה עברי מגוחך?) מעניין למה לא הפעילו את חיל הים נגד סוריה, בעיקר לאור העובדה שהערבי פוחד מהים, והניצחון הימי היחיד של הסורים היה ב-656 לספירה. העיקר-נאצר היה מקור ההשראה היחיד למלחמה, ונגדו היה באמת ניצחון גדול. אבל בטח לא בזכות יצחק בן רוזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
71 חיילים ירדנים אאל"ט | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני זוכר תמונה של גבעת התחמושת וכתוב שם על שלט, אאם כי באנגלית "פה נפלו 21 חיילי אויב אמיצים". מישהו טרח למחוק באיקס את "אמיצים". לא ברור למה. כשחור-חולצה אמיתי, אני תובע לחלוק כבוד גם לגיבורי האויב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על גבעת התחמושת נפלו 21 חיילי צה"ל ו-71 חיילים ירדניים. כ"שחור-חולצה אמיתי", נראה שמושג האוייב קצת מבולבל אצלך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה. אתה יריב ראוי לי. מכל מקום, זה רק מחזקעוד יותר את הטענה שחזית ירושלים היתה בזבוז מחריד של דם צעיר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סיפורים מהלכים בין חיילי מילואים עד היום על פחדנותו של אריק שרון על סף חציית התעלה, ומגדילים לעשות אלה המספרים שדאג יותר לבטחונו שלו ופחות לבטחונם של אחרים. אלא מאי? - אלה לא מן הסיפורים שהגיעו לתקשורת. בדברים מסויימים שרון היה חכם בהרבה מרבין המסכן, והשכיל לאסוף סביבו יחצ"נים - עוד לפני שהמונח היה בשימוש ועוד לפני שקיבלו על זה שכר שמן - יחצ"נים-בהתנדבות שדאגו ליצור לו תדמית של גיבור ללא חת. הסיפור על ה"התעלפות" של רבין התחיל בסיפור אחר, על כך שהוא "לא הרגיש טוב". הרבה לפני גלגול ה"התעלפות", הופיע סיפור שהוא כנראה הקרוב ביותר לאמת, על תשישות רבה ורופא שנתן לו זריקה שהרדימה אותו ללילה ועוד חצי יום. זוהי במקרה גם הגרסה המופיעה בקוים כלליים בויקיפדיה, מבלי להיכנס כרגע לדיון על כך שויקיפדיה אינה סמל לאמינות וכולי וכולי. ה"התעלפות" הופיעה שנים אחר כך, ובכל מקרה רבין לא "התעורר בדיוק בזמן להצטלמות השחצנית שלו בעיר העתיקה", אלא לפני פרוץ המלחמה. הדבר היחיד הבטוח בכל העניין הוא שמי שהתחיל בהפצת הסיפור הוא ויצמן. אין לדעת איך נוצרו לסיפור הזה מאות גרסאות שונות מקצה ועד קצה של הדמיון האנושי, אבל אין ספק שזה לא קרה במקרה ולא בטעות. כמו במקרים אחרים, גם כאן - אנשים קטנים, עלובי נפש, אחוזים שנאה, קנאה וקילוגרמים של מרירות אישית - מוסיפים עם השנים, כפי שניתן לראות יפה בדיון זה, עוד ועוד דיסאינפורמציה. בדיון זה ניתן להבחין שלא משנה אם זה לגבי רבין או בכל נושא אחר - הדיסאינפורמציה, חלקה תקשורתית, חלקה סתם רכילותית - מעורבת במיזנטרופיה חסרת שליטה, בקשיי זכרון חמורים ובחשיבה אסוציאטיבית מדי - אוכלת כל חלקה טובה, אם היתה בכלל אי פעם חלקה טובה. השלב הבא בתגובות שלך יהיה שדניאלה וייס היא גלגול נשמתה של האפיפיורית יוהנה וכי יש למנותה לאלתר כרמטכ"ל וכמשיח ישראל, ושסלע המלח ההוא שנראה כמו הגברת לוט, בדרך לסדום - הוא-הוא גלגולו ועונשו הנצחי של יצחק רבין על כל חטאיו, ולא חשוב אם הם אמיתיים ובדוקים או מדומיינים בקדחת השטנה הלוהטת במוח שאיננו מוצא לו מנוח. אתה לא יודע מה היה עם נפוליון או עם אייזנהאואר לפני, אחרי ותוך כדי. אף אחד מאיתנו לא יודע מה היה בדיוק בחדרי חדרים ב-1805 או ב-1944, ואתה הרי מפליא שלא לדעת עוד יותר מכולם ביחד. אתה הרי מברבר על "בנו יחידו" של ג'ון לנון, אב לשני ילדים, ועל רוצחו - והרי זהו רצח שאירע בדצמבר 1980! - לפני פחות מ-28 שנים! - ואפילו על המקרה הזה, שקרה בימיך-אתה - אפילו את פרטי המקרה הזה אתה מצליח שלא לדעת וגם לא לברר לפני שאתה מברבר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפילו שונאיו של בונפארטה לא האשימו אותו בפחדנות (והיו לו די והותר שונאים, הן לפני מותו והן אחריו). ונסה להפריך את הטענה שהמפקד האמיתי במלחמה היה דווקא דיין, ושחזית ירושלים היתה ערימת כשלונות מיותרים ומחרידים. אגב, נסה להפריך גב את הטענה שיצחק בן רוזה תמיד ידע להצטלם ברגע הנכון. דניאלה וויס עשתה, או נסתה לעשות, מה שמדמנת ישראל מתעקשת לא לעשות כבר מזמן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''ונסה להפריך את הטענה שהמפקד האמיתי במלחמה היה דווקא דיין'' - כל הספרים שסוקרים את המלחמה מפריכים את זה. דיין הוצנח לממשלה ברגע האחרון משיקולים פוליטים ולקח לעצמו הרבה קרדיטים שלא הגיעו לו (כך למשל מנע מאשכול לתת הוראה לכבוש את הגולן ולאחר מכן יזם אותה בעצמו ולקח את הקרדיט כאילו זו הייתה החלטה שלו). את ההצלחה במלחמה יש לזקוף לזכות אשכול, רבין ואלופי המטכ''ל שהכינו את הצבא למלחמה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. מלחמת ששת הימים: מי שמסתמך על ארועים כאלו ואחרים שהיו בהם כשלים (להבנתי בעיקר ע"פ דעתך האישית), כדי להסיק שהמלחמה כולה היתה "תבוסה מחפירה"/"כשלונות מחפירים", מרויח לעצמו ביושר את החשד כי הסיבה האמיתית לטענתו היא שהמלחמה ההיא נקשרת איכשהו לשמו של יצחק בן רוזה. באותה הזדמנות הוא גם מרויח ביושר את התואר של דמגוג פוליטי. ב. גם אם יש בכך מידה לא מבוטלת של "אד הומינם", אני חייב לומר שלעניות דעתי אלמלא אותה "תבוסה מחפירה" כבודו לא היה זוכה לשפוך את מרירתו עלינו וקרוב לודאי שכלל לא היה נאלץ להכיר אותנו מקרוב. ג. כיבוש רמת הגולן החל ביום לפני האחרון ונמשך יומיים שזה בערך שליש ממשכה של אותו "כשלון מחפיר". ד. באשר לפנייתם של "מתנחלי מפא"י, המכונים בלשון נקייה "קיבוצניקים", להוריד להם את הסורים מהראש", אני מניח שכבודו מתיחס בזלזול זהה לבקשות דומות ועדכניות יותר של תושבי שדרות וגבול עזה. ה. לגבי פחדנותו של שרון, כנראה שמדובר במעין רויזיוניזם היסטורי. דובר הרבה על הקפדתו של שרון להמצא תמיד סמוך מאוד לקו החזית ממש. הדברים הללו עוררו את סקרנותי מאחר והם נחזים להיות חלק מפולחן הגנרלים של 67-73 ואולי אפילו תוצר של יחצ"ני בחירות של שרון. שאלתי אדם שאינו נמנה על אוהדיו של אריאל שרון אך היה שם כפקוד של שרון והוא אישר לי שהתאור למעלה נכון. ו. לגבי אייזנהאואר "לפני ה-6 ביוני", אני חושב שאתה טועה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אני חוזר ותובע מכם להוכיח לי שחזית ירושלים בששת הימים לא היתה ערימת כשלונות מחפירים שעלו ביותר מדי דם צעיר. ד. אכן, כולנו מתנחלים, כולנו יהודונאצים, כולנו סרטן בגופה של האומה הערבית והאסלאמית. מתנחל זאת קללה אך ורק בעיניכם. נשגב מבינתי למה כיבושי מפאי ב-1948 טמאים הרבה פחות מכיבושיה ב-1967. ג. כמו שכתב תאודור מומסן על הינצלותה של רומא מכיבוש בידי חניבעל, "לפעמים חיילים טובים מתקנים את קלקוליהם של מצביאים גרועים". ו. נא להוכיח זאת. "ואשתו של קיסר חייבת להיות נקייה לא רק מאשמה אלא גם מחשד". התבוסות שדיברתי עליהן בהתייחסותי הראשונה ל"עושה שלום במרומיו" (הייתכן שהכוונה לכל אלה שמרגישים מרומים בעקבות עשיית השלום שלו?), הן שלוש השיירות שהוא פיקד עליהן בתש"ח, ושכל נוסעיהן נפגשים מדי שנה בשנה על לוחות זיכרון למיניהם. ה. נא למסור מאה אלף מכות חשמל על הלשון, לפחות אלף בעיטות בנעלי-צנחנים, וחמש מאות סטירות לחי בכפפת ברזל מלובן, למי שחלם אי פעם לחתום על הבגרות שלך בהבעה עברית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ה. ההתבטאות שם אכן היתה מסורבלת. שאלתי אדם, שידוע לי כמתנגד פוליטי של שרון, על הטענה כי שרון בניגוד למפקדים רבים במלחמת יום כיפור, הקפיד כל הזמן להמצא קרוב מאוד לקו החזית וליד הארועים. האדם ההוא אישר לי בעדות מכלי ראשון כי התאור הזה נכון. מכאן שתאוריך על פחדנותו של שרון הם חסרי יסוד. כנראה במוחך התערבבו תיאורי הפחדנות של רבין אצל מילשטיין עם שרון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ה1. אולי אתה מתבלבל בין חזנוב, שאא"ט לא דיבר על פחדנותו של שרון, לבין תגובה 480559 שלי? מה שכתבתי בתחילת התגובה ההיא הוא נכון, אך לא אכנס לפירוט רב מדי. מכל מקום, מדובר באופן השמירה הפיזית על גופו של האדם עצמו, ולא על טווח הקרבה או הריחוק לקו החזית (ב"על סף חציית התעלה" לא התכוונתי למרחק. הביטוי "על סף" עוסק לעיתים בזמנים ובסיטואציות, ולא בהכרח במרחקים - "זה קרה כשהייתי כבר על סף סיום התואר...", "הוא הפחיד אותי, הייתי ממש על סף התעלפות..."). ה2. העניין הלשוני שהפריע לחזנוב בסעיף ה' שלך הוא, כנראה, הביטוי - "מאחר והם נחזים להיות...". הבעיה היא לא בדיוק בסרבול אלא בכך שזהו תרגום מילולי של "appear to be" - צורת ביטוי ש"הולכת טוב" באנגלית, אבל אינה מתקבלת כל כך על הדעת במבנה העברי. ועוד משהו קטן: מקובל "מאחר ו-", אבל נכון - "מאחר ש-". לדעתי הטעויות האלה לא היו צריכות להביא לתגובת מכות החשמל של מר חזנוב, אבל דעתו שונה משלי והוא בטוח שהמכות הללו הן בדיחה מוצלחת עד כדי כך שיש לחזור עליה מאה פעמים לפחות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי אלא להתנצל בפני מר חזנוב ולהעיר כי אם תרצה לשכנע אותי בדבר פחדנות אישית של מר שרון תצטרך להתאמץ יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ה1. חזרת כבר ארבע או חמש פעמים על מכות החשמל, בצירוף ברזלים מלובנים, בעיטות בנעלי צנחנים ועוד מרעין בישין. זאת מין בדיחה כזאת? בדיחה, בדומה לטמפון ובניגוד לפזמון - היא עניין לשימוש חד-פעמי. אולי תנוח קצת ותחשוב, ואז תהגה איזו תפלות אינפנטילית חדשה ורעננה יותר? ה2. התאפקתי כמה זמן, וכמו שכבר ציינה כאן העפרונית, להתאפק זה לא בריא. אז כיון שאתה שש כל כך לנזוף באנשים לגבי העברית שלהם (וההיסטוריה, והבנת הנקרא, כשהבעיה היא דווקא אצלך בדרך כלל), אגלה לך משהו קטן: זה מוזר שבתור מתרגם אתה משתמש במקף באופן לא נכון ומתבלבל, ברבות מתגובותיך, בין המקף לבין הקו המפריד. אולי זה יעזור לך: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה ללכת רחוק, כשאפשר למצוא את זה כאן: דיון 76 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזו עליבות נפש מצדי, להסתפק רק במכות חשמל ובבעיטות! אלו המתעלליפ באהובתי בת האלמוות ראויים להשלכה ממטוס מעל הר געש, לשבוע בבוקר עקרבים, או ללילה במאורת זאבים רעבים, לאחר מריחתם (של המתעללים) בדם כבשים חם וטרי! וזאת גם כביטוי לאהבתי לזאבים בפרט ולכל חיה שאיננה דו רגלית וחסרת פרווה ונוצות, מאז שקראתי (שלוש פעמים!) את "כל חיות הבר אשר ידעתי" מאת ארנסט סיטון-תומפסון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רבין? חם? מאיפה הגעת למסקנה הזו? הוא לא היה איש-רעים להתרועע, נרתע ממחוות חיבה גופניות, קימץ במחמאות, ובניגוד לשטות שאמר עליו קלינטון, הוא לא היה חבר שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל האנשים ששמעתי שהכירו אותו, בצבא ובכנסת ובמקומות אחרים, אמרו שהוא היה אדם חם ואנושי מאוד. שהוא זכר תמיד לשאול לשלומם ולשלום משפחותיהם, היה מתעניין בחייהם ובדעותיהם, ובאופן כללי היה יוצר קשר בלתי אמצעי ומאוד לא מתנשא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, ממש! "נדפוק אתכם כמו שדפקנו את הערבים" (דבריו על כל הודי ישראל מעולי ארצות האסלאם). "אני אנווט". "אתם יכולים להסתובב כמו פרופלורים" "אם נצרים יישוב, אני קוגלאגר" (דוגמה נהדרת גם לצניעות וגם לצחות לשון, כמובן...). ועוד לא דברנו על העדפותיה של רעייתו בלחיצת ידיים ("עדיף לערפאת ולא לנתניהו"), שעליה, כמו שאומרים בויצמנית, "הוא לא הוריד לה אפילו פליק". אגב, מספר מכריו של יצחק הקדוש אחרי הרצח מזכיר לי משום מה את מספר נוסעי אלטלנה אחרי 1977... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''נדפוק אתכם כמו שדפקנו את הערבים'' היא פנינת לשון של מוטה גור. לא של רבין. היא הייתה מכוונת לקבוצה מאוד מסוימת של מפגיני ליכוד מאוד קולניים. עם זאת, הפרשנות כאילו היא נובעת מתחושת התנשאות על פני יהודים מארצות האסלאם, יש לה על מה להתבסס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ה"אני אנווט" עם ה-א' הצרויה היהה אכן בעייתי, אבל הסלנג בציטוטים האחרים הוא מה שהוא - סלנג. לא עלגות. רעייתו לא שייכת לעניין, ועם כל חסרונותיה היא הייתה רחוקה מלהיות שרה של ביבי. ואיך יכול היה להוריד עליה פליק? הוא לא היה מכה נשים, תודה לאל. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |