בתשובה להאייל האלמוני, 28/05/08 14:46
 |
|
 |
||
|
||||
 |
נו שוין. מטגנים בחמאה שן שום קצוצה, מוסיפים סלסלת פטריות (שמפיניון, חורש ויער טריות בלבד על פי ההיצע בסופר) חתוכות לגודל שלא יחנוק ילדים, וממתינים על אש קטנה עד שרוב המים יצאו ויתאדו להם (אם המחבת מוצף מים, אפשר להגביר את האש, אבל לשמור שלא יחרך). מוסיפים מיכל שמנת מתוקה (לא את הגועל נפש של תנובה עם סיבים תזונתיים וסוכר להקצפה בלבד אלא שמנת בלי תוספות, אפשר שמנת עמידה ואפשר שמנת לבישול 15%, אבל עדיף שמנת 38%) מגבירים את האש ומביאים לרתיחה, מקטינים את האש ומוסיפים על פי הטעם (לא חייבים את הכל) פלפל לבן, יין לבן, רוטב סויה, ומלח. ממתינים קצת עד שנהיה סמיך ושופכים על הפסטה. מומלץ עם ספגטיני, אבל הילדים מעדיפים פנה או קונקילי (וגם זה פחות מלכלך אותם). הערה: פטריות שמפיניון הן יחסית דלות טעם. אם זה כל מה שיש אז אפשר לשקול להוסיף כפית של אבקת מרק פטריות, אבל באמת שעדיף להשקיע בפטריות חורש. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
או קרם פרש (הגם שלא ברור לי מה באמת ההבדל בינו לבין שמנת מתוקה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה וחן-חן.:) האמת, זה נשמע לי מסובך מדי בשבילי. כמה זמן זה לוקח בדרך כלל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
10 דקות? רבע שעה? משהו כזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה הרוטב האולטימטיבי לסטודנטים חסרי כישורים קולינרים וחדורי עצלות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הא? יש לי הרגשה שאת פשוט לא יודעת מה פירוש "חסרי כישורים קולינריים"... (לפחות לא מה זה אומר לגבי המתמודדי על שיא גינס במחסור זה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אז הוא רוטב לחסרי כישורים קולינריים נורמטיבים. לא יודעת לגבי מקרי קיצון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, וזה גם הרוטב המומלץ ע''י אגודת הקרדיולוגים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ממש. הרוטב השני שהזכרתי הוא יותר מומלץ. באופי הם דומים, אבל במקום הפטריות, השום, היין ושאר התוספות הבריאות יש 200 גרם של גבינת רוקפור (כלומר "גליל" של תנובה) מפוררת, מותכת בשמן זית ועליה נשפכת השמנת. קצת פלפל לבן וקצת עלי אורגנו קצוצים משלימים את פצצת הכולסטרול הזאת. תענוג. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אישית מעדיפה את זה עם שמנת חמוצה. או עם מיכל אחד של שמנת חמוצה ואחד שמנת לבישול 15%. בלי סויה. אפשר להוסיף זיתים שחורים (מרינט. לא הדבר בצבע פחם שמוכרים בקופסאות שימורים) - אם כי זה לא נוסה על ילדים. אבקת מרק זו מילה גסה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עניין של טעם. הילדים שלי לא רוצים זיתים (וגם לדעתי אין להם מקום עם פטריות, אם כי כתוספת לרוטב עגבניות עם או בלי שמנת הם מצויינים). את הויכוח על אבקת מרק כבר ניהלנו ולא הגענו להסכמה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא לא לא. על אש נמוכה אתה מייד מוציא מהפטריות נוזלים, ולא מאפשר להן להיטגן. מלהיטים חמאה (ואפשר גם שמן זית) על האש הכי גדולה, ואז מוסיפים את הפטריות. מפזרים בעדינות במחבת, ו*לא נוגעים* לפחות איזה עשרים שניות. אז מערבבים *רק טיפה*, ושוב נותנים לעמוד. מתישהו הן מתחילות להוציא נוזלים בכל זאת, אבל אז הן כבר מוזהבות וטעימות. אפשר בשלב הזה להשאיר אש חזקה: מה שאתה רוצה הוא שכמה שיותר מהמים שלהן יתאדו. עכשיו מוסיפים שום, יין (נותנים לו גם איזה עשרים שניות שייצא האלכוהול), ורק עכשיו את השמנת. ולא רוטב סויה - מלח (או בלי). עם טיגון טוב, גם לשמפיניון הצנועות יש טעם נהדר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רוקט הולך טוב ברטבים מהסוג הזה (שמנת ופטריות). אני אוהב אותו חתוך דק יחסית, כדקה לפני שמוסיפים את השמנת. מה שכן, לא יודע מה ילדים חושבים על רוקט. אגב, אם מצליחים, כדאי להמנע מלהרתיח את השמנת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשאתה מטגן פטריות, הוסף להן קמצוץ מלח. זה מאוד עוזר להוציא מהן נוזלים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוב, מה שאתה רוצה הוא לדחות את הוצאת הנוזלים ככל האפשר. מלח רק אחר-כך, אם בכלל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר גם להוסיף פטריות פורצ'יני יבשות שהושרו כמה שניות/דקות במים חמים. ואני הייתי מצמצם את היין יחד עם הפטריות (שיספגו את הטעם) ולפני שמוסיפים את השמנת, ומתבל רק במלח, פלפל שחור ואגוז מוסקט. אתמול הכנתי, האמת, והילדים סיננו החוצה את הפטריות ואכלו בהנאה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או, טוב שאתה מעלה את הנושא - במתכונים רשמיים כתוב תמיד להשרות את הפורצ'יני חצי שעה, ואילו הרושם שלי הוא כמוך - דקה טוב באותה מידה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דקה זה בהחלט מספיק לפטריה, אבל חצי שעה תפיק את כל טוב העולם אל תוך מי ההשריה - בלי, למרבה ההפתעה, לגרוע משהו מהפטריה עצמה. ומי ההשריה הם הרי הדבר האמיתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נשמע לי מוזר1: האם חומרי הטעם והריח הפטרייתיים מתרבים במהלך ההשריה? האם אין כאן משחק סכום אפס בין הפטריה למים? 1 במידה שמצדיקה לפחות ניסוי טעימה עיוור. בכלל, אני מנחש שניסויים כאלה יחוללו שמות בהמון אמונות קולינריות מוצקות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניחה שהפטריה כל כך מלאה טעם מרוכז שאנחנו פשוט לא מרגישים איך נגרע ממנה משהו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי ההשריה הם הדבר האמתי? הכיצד? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי השליה הם הכיף האמיתי למספר חודשים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני תוהה אם אתה קניבל או ערפד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בדילמה אם ללכת על לוק של חור תחת לבין קריירת פרימה בלרינה בריקודי עם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שתי האופציות לא משהו. אולי עדיף פשוט לרוץ עם זאבים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לרוץ נראה ארכאי לגמרי נוכח אפשרויות הגלישה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקום לשפוך אותם, פשוט מוסיפים לתבשיל (אבל בזהירות, לפעמים שוקע חול בתחתית). עד שהפטריה עבדה תשעה חודשים לגדל כאלה מולקולות טעימות, את רוצה לזרוק אותן? יכול להיות, בהמשך לדיון שפתחתי פה, שהשאלה "השריה: דקה או חצי שעה?" תלויה במה רוצים: האם רוצים ביסים של טעם פורצ'יניי מרוכז, או שמעדיפים שהטעם יתפזר בתבשיל באופן אחיד יותר. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |