|
||||
|
||||
יהודה הלוי משה אבן עזרא אברהם אבן עזרא שלמה אבן גבירול דונש בן לברט יצחק אבן גיאת לוי אבן אלתבאן יוסף אבן צדיק יצחק אבן מר שאול שמואל הנגיד יצרו בתקופת תור הזהב תחת שלטון מוסלמי סובלני בניגוד לשלטון הנוצרי, ובהשפעת משוררים ופילוסופים מוסלמיים? |
|
||||
|
||||
יהודה הלוי דווקא נטש את ספרד המוסלמית בערוב ימיו, ואל תשכח את המוראבטון ואת המווחדון. אל תשכח, כמו כן, מה עשתה ספרד המוסלמית לפילוסוף הגדול שחלה, אבן-רושד. (ומה המוסלמים של ימינו מתכוונים לעשות לבמאי יוסוף שאהין, שהנציח בסרטו את סבלותיו של אבן רושד). מכל השמות שציינת-וקראתי את כתבי כולם, לפחות כדי לקבל את התאר שלי-רק יהודה הלוי ובעיקר שלמה אבן גבירול הצליחו, לדעתי, לעמוד במבחן הזמן. שמואל הנגיד, לדעתי, זכור בעיקר כמקור ההשראה (הנהדר!) ל"מת אב ומת אלול" של נתן יונתן. אגב, חשבת לרגע שהשיר של נתן יונתן יכול להיקרא כ"קיצור תולדותיה של תרבות המערב"? או לפחות "קיצור תולדותיה של השאיפה ל הנשגב" (שסופה ב"עם כל הדבש והנחש והאישה)? אם תרצה, אוכל להסביר לך בפירוט במכתב הבא. |
|
||||
|
||||
גדולי הפילוסופים היהודיים בימה"ב: רב סעדיה גאון (רס"ג), מחבר הספר אמונות ודעות. רבי יהודה הלוי (ריה"ל), מחבר הספר הכוזרי. רבי משה בן מימון, (רמב"ם), מחבר הספר מורה נבוכים. רבי שלמה אבן גבירול, מחבר הספר מקור חיים. רבי בחיי אבן פקודה, מחבר הספר חובות הלבבות. רבי אברהם בר חייא, מחבר הספרים הגיון הנפש ו"מגילת המגילה". רבי יוסף אבן צדיק, מחבר "ספר העולם הקטן". רבי אברהם אבן עזרא, בפירושו לתורה. רבי אברהם אבן דאוד, מחבר ספר "הקבלה" וספר "אמונה רמה". רבי חסדאי קרשקש, מחבר הספר אור ה'. רבי יוסף אלבו, מחבר ספר העקרים. רבי יצחק עראמה, מחבר הספר "עקידת יצחק", ע"פ סדר פרשיות התורה. רבי לוי בן גרשום, מחבר הספר "מלחמות ה"' ופירוש לתורה. כולם הושפעו בצורה זו או אחרת מפילוספים מוסלמים! |
|
||||
|
||||
''תור הזהב'' במקומו מונח, אבל אל תשכח שתוך כדי ''תור הזהב'' היו שמד ורדיפות, ומי שסיים את תור הזהב היו המוסלמים עצמם. לא הנוצרים. |
|
||||
|
||||
והזהב הוא ממילא רק חומר גלם לרופאי שיניים. חומר הגלם המועדף עליי בתעשיית התכשיים הוא כסף... |
|
||||
|
||||
סבורתני שלא ירדתי לסוף דעתו של מר. |
|
||||
|
||||
שלטון מוסלמי כל כך סובלני, עד שבימי בנו של שמואל הנגיד, יוסף הנגיד, המוסלמים היו כל כך סובלניים לוזיר יהודי, שהם צלבו אותו, וטבחו ב-4,000 מיהודי גרנדה. |
|
||||
|
||||
המקרה הזה היה חד פעמי בתקופה, במקום ובחברה שהיו סובלנים כלפי היהודים. עצם העובדה שיהודי יכול לשמש כוזיר (ולא כמקרה בודד ויוצא דופן) מעידה על כך. |
|
||||
|
||||
כי החברה הגרמנית בתחילת המאה ה-20 היתה מאוד סובלנית ליהודים. והא ראיה - הדרגות הגבוהות אליהן הגיעו יהודים. |
|
||||
|
||||
בגרמניה היתה אמנם אנטישמיות חריפה והיבדלות חברתית מהיהודים אבל כמעט שלא היו בה פגיעות בנפש ביהודים והשואה היא תוצר של נסיבות היסטוריות מסוימות (ולא הכרח המציאות כפי שלימדה אותנו ההשקפה הציונית). |
|
||||
|
||||
גם טבח גרנדה הוא תוצר של נסיבות היסטוריות מסויימות. כל דבר בהיסטוריה הוא ''תוצר של נסיבות היסטוריות מסויימות''. |
|
||||
|
||||
לא היו פגיעות בנפש, חוץ מהשואה? נו, על זה נאמר- It never rains but it pours עכשיו צריך להחליט מה עדיף, טפטוף מתמשך או מבול. |
|
||||
|
||||
לעומת הפרעות במזרח אירופה, מצבם של יהודי גרמניה היה מצוין בנוסף ליכולות ההתקדמות המקצועיות ומשקלם התרבותי. הנטייה לראות את הדברים מהסוף (כביכול הכל הוביל לשואה) היא הבנה לא נכונה של ההיסטוריה וטיעון לא נכון של הציונות. |
|
||||
|
||||
מצב היהודים היה טוב ברמה הרשמית, אבל הגרמנים הסתכלו מלמעלה למטה על יהודים, בעיקר על האוסט יודן העניים. וכשהרדיפות במזרח אירופה הגיעו לשיא, והאוסט יודן התחילו להגיע במספרים גדולים מדי, דאגו אחיהם יהודי הגרמניה להעביר אותם במהירות מהגבול המזרחי לערי הנמל, שימשיכו מהר לארץ אחרת, ולא יקלקלו לגרמנים בני דת משה גרמניה את הרושם הטוב שהם דאגו ליצור בעיני אלה שלא נקראו גרמנים בני דת ישו, אלא סתם גרמנים. ועל זה אומרים, ילד מאומץ תמיד צריך להתנהג יפה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |