|
||||
|
||||
ומה דעתך על נשים כמו דניאלה וויס? נדיה מטר? אורית סטרוק? (לא אזכיר כאן את מרגלית הר-שפי, כי גם השב"כ מעיין כנראה לפעמים באתר הזה). ושכחת שיש "הלכה ואין מורים כן?" ושכחת כמה קשה להוציא נאשם להורג, לפי חוקי ההלכה? ("סנהדרין ההורגת אחת לשבע שנים נקראת קטלנית. ויש אומרים: אף אחת לשבעים שנה")?! וכשכבר מוציאים להורג, אז חבר השופטים עצמו חייב להתאבל על הנאשם, ולעשות כל מאמץ כדי להציל אותו, ממש עד לרגע האחרון?? אגב, אצל הנוצרים המצב בהחלט היה טוב יותר-כי הם הראשונים שאסרו על ריבוי נשים. ואצלם אישה יכלה לרכוש השכלה, ואפילו לזכות בכבוד ובתהילת עולם בתור נזירה (ע"ע הילדגארד פון בינגן). אצלם גם מספר השליטות-לעומת השליטים-גדול יותר. אבל שוב, העיקר זה הפואטיקה... מאז שהערבים נכנעו לאסלאם, אין אצלם משוררות. אל תגידי שאצלנו אותו הדבר... |
|
||||
|
||||
מה הקשר מרגלית הר שפי עכשיו או וייס או מטר או סטרוק? הם פועלות בישראל שהיא מדינה דמוקטית, זה שהר שפי למדה משפטים זה לא מרשים במיוחד, נשים גם מצביעות לכנסת, ונשיאת בית המשפט העליון היא אישה , אז? פוסקות הלכה הן לא. ולמעשה מבקר המדינה כתב בביקורת על בתי הדין הרבניים שגיטים מעוכבים, אין ייצוג הולם לנשים ובפתח תיקווה מנעו העסקת מזכירה בגלל שהיא אישה, יש סחבת בלתי נסבלת, הנפגעים הם לא רק נשים המייחלות לגט אלא אף ילדים התלויים בהכרעת בתי הדין בנוגע למעמדם האישי. השיא "אין קרטריונים ברורים לשימוש בתמריצים כספיים לסרבני גט כדי להתיר נשים עגונות- בניגוד לכללי המנהל התקין" אם זה לא שיחדש מהו שיחדש? כללי מנהל תקין מחייבים לשחד גברים כדיי שנשים לא תהינה שבויות בידם, בכל מדינה נורמלית יש נישואין אזרחיים! ובית המשפט קובע שהנישואים נגמרו, אצלנו לצד אחד שמורה ההחלטה. אפילו הנסיך צ'ארלס התחתן בנישואים אזרחיים, למרות שזה בניגוד לחוק האנגלי שמחייב אותו להתחתן בכנסיה האנגלוקנית, כי בדמוקרטיה ליברלית יש חשיבות לזכויות וחרויות אדם. אבל כל תחום שאנשי הדת נוגעים בו, הייה בטוח, שום חרויות, שום זכויות, שום שויון לא תמצא שם. |
|
||||
|
||||
אז מה דעתך על כך שעל צבא הפרלמנט במלחמת האזרחים האנגלית פיקד דווקא הקנאי הדתי אוליבר קרומוול? ומה דעתך על כך שאת תנועת זכויות האזרח באמריקה הנהיג דווקא איש דת(לותר קינג)? |
|
||||
|
||||
דניאלה וייס פוגרומצ'יקית אלימה, נדיה מטר סתם משוגעת, ושיטת ססמאות הפסאודו-אידיאולוגיה-בגרוש שלה אינה מצליחה להסוות את העובדה המצערת הזאת. לאורית סטרוק לא אתייחס עקב חוסר מידע מספיק. מה דעתך על עו"ד שולמית אלוני? דעתי היא שנחמד לראות שיש לנו לא רק בחורות מעורערות בנפשן שכל מעשיהן הם לא סתם מיותרים אלא הם, למרבה הצער, מעשים מכוערים ומזיקים נזק שעדיין קשה לאמוד את שיעורו. נחמד לראות, להדגשת ההבדל, גברת שגם היא אינה בדיוק צמחונית בענייני צעקות וקללות, אבל חוץ מצעקות וקללות היא ידעה גם להגן במשך שנים ארוכות, פרו-בונו, על נזקקים ללא הבדלי לאום וגזע, להקים את המועצה לצרכנות וללחוץ לחץ ממושך, עקבי ובלתי מתפשר שהביא להקמת נציבות תלונות הציבור. |
|
||||
|
||||
לא הבנתי מה הטיעון שלך ומה אתה מנסה לעשות כאן - אתה מנסה להלל ולשבח את היהדות והנצרות ולטעון שהן, להבדיל מן האסלאם, ליברליות כלפי נשים? יפה, אז איך זה שלצורך המחשה אתה מצליח למצוא רק פסיכיות ישראליות (וייס ומטר), דמות מארץ להל"ן (יוהנה) ודמות שהיתה במציאות אך סיפורה הוא מיסטי על גבול הגיחוך והאבסורד (בינגן, עם חזיונות האש משמיים שנלקחו במלוא הרצינות)? אתה חושב שזוהי שיטת הוכחה טובה לטיעון שלך? לדעתי השיטה הזאת היא יריה עצמית ברגל. תתפלא, רובן הגדול של הנשים, משעברו את גיל הטיפשעשרה, אינן חולמות על "כבוד ותהילת עולם" - אין להן זמן לשטויות האלה. נשים בכל רחבי הגלובוס חולמות, ברובן, בסך הכל על תנאי חיים אנושיים אלמנטריים להן ולילדיהן, ללא התאכזרות מצד הגברים וללא חוסר שוויון וחוסר הבנה מצד הממסד בארצותיהן השונות - וגם למעט הזה אינן זוכות עדיין, בימינו, בין אם הן בודהיסטיות, הינודאיסטיות, יהודיות חרדיות, קתוליות דרום-אמריקאיות או מוסלמיות בארצות ערב, מוסלמיות באפריקה, מוסלמיות במזרח אסיה או בכל מקום אחר (גורלן של הנשים המוסלמיות הוא אכן גרוע במיוחד, אבל זה עדיין לא אומר שגורלן של כל האחרות הוא גורל טוב). |
|
||||
|
||||
אז אני מעולם לא השתייכתי לשום רוב ולא חשבתי יותר מדי על "הרוב המוחלט". כל ענייני-וכנראה גם עניינך, אם אתה מתכתב דווקא איתי, הוא בחריגים ומרתקים ובחריגות מרתקות! כמה נורא שכבר אין מרד נעורים גדול ומפואר (לא, שנות החשישים לא היו מרד בכלל, אלא רק התפלשות בסמים ובזימה. זה, כידוע לכל קוראי ההסטוריה ההאנושית לדורותיה, בהחלט לא מרד). המשותף ביננו לבין "אחותנו הבכורה" הוא היכולת לראות את אלוהים בגובה שווה, ולתבוע ממנו-לפעמים גם לאיים עליו ולמרוד בו-במקום רק לציית, להלל, לשבח ולהחניף. |
|
||||
|
||||
לא הבנת אותי. השאלה אם אתה שייך לרוב או שאינך שייך לרוב היא לא מעניינת, סליחה על הבוטות. דיברתי על "רוב" בהקשר אחר לגמרי - בהקשר של הסבל האנושי הרב. דבריי אלו באו בעקבות דבריך התלושים מן המציאות על "כבוד ותהילת עולם", בתגובה 478655. ואגב - ההתעלמות הזאת מן המציאות (כפי שתיארתי אותה בקיצור), לצורך התפייטות-בגרוש על "חריגים ומרתקים" והפלגה בהרהורים על משוררים, כבוד ותהילה - באלה אתה דווקא כן משתייך לרוב המוחלט, ולמעשה - לרוב המוחלט של הגברים. ושוב - סליחה על הבוטות, אך כוונתי אינה לפגוע אלא לחדד. |
|
||||
|
||||
אני שמח להיכנע ליריב כמוך. אכן, גם השנאה לאופנה היא חלק מהאופנה... ובכל זאת-אתה רואה על פני הכוכב האכזר שלכם, איזו טיפת הערצה למשוררים? או משוררים בכלל? מתי לאחרונה ראית אפילו יורם מושלם (רזה, ממושקף, מנומש וירושלמי), על ספסל, או על ענף,וקצה אפו שקוע בספר שירה? מתי שמעת (ולו בחלום מופרך לגמרי), איזו נערה עכשווית המתוודה שהיא מלטפת בלילות את דיוקנו של משורר? נכון, פה ושם יש ניצוצות מדליקים כמו הצלחתה של מאיה ערד (המוגזמת מאוד, לדעתי), אבל בגדול-מעריצי המשוררים הם "חיות נדירות, בסוף הרם מאחורי כל העולם" (אלזה-לסקר שילר, עוד מטורפת פיוטית וירושלמית, שחסרה לי יותר ויותר...). |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |