בתשובה לתשע נשמות, 15/05/08 23:36
 |
|
 |
||
|
||||
 |
"כל עוד מה שאני רואה בשטח מצביע רק בכיוון של הגברת הקיצוניות והחרפת האיבה בשני הצדדים וצמצום הלגיטימציה שכל צד נותן לקיומו של השני" בשנות השמונים, בישראל, הדיבורים על מדינה פלשתינים היו פחות או יותר בגדר בגידה, היום זה המדיניות המוצהרת של ראש הליכוד. "הבסקים מקבלים זכויות אזרח בספרד. לכן מתאים יותר להשוות אותם למצבם של ערביי ישראל" אני מניח שמי שמדבר על מדינה דו לאומית מדבר על זכויות אזרח לערביי השטחים, לכן ההשוואה דווקא במקומה. המצב אצלנו בין שנת 82 ל-86 היה טוב יותר מאשר בספרד או בריטניה באותה תקופה? יש לך מספרים (יחסית לגודל האוכלוסיה)? "לי נראה שהוא בא בנוסף ולא במקום." גם לי, אבל נראה לי שמי שתומך במדינה דו לאומית יוצא מנקודת הנחה אחרת. בצרפת, לפני שהיתה צרפת, היו גאלים ופראנקים ורומאים ואנלא יודע מי עוד. בלבנון לא היתה אף פעם דמוקרטיה. ואני לא חושב שאתה יכול להצביע על דמוקרטיה רב לאומית שאין לנו מה ללמוד ממנה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נכון שהמדיניות המועדפת פורמלית השתנתה, אבל נכון גם שאנחנו הורגים הרבה הרבה יותר פלשתינים משהרגנו בעבר, שצעדים שפעם נחשבו קיצוניים ומטורפים כמו ירי ארטילרי חסר הבחנה לתוך שכונות אזרחיות מועלים היום על ידי שרים בממשלה ועל ידי תומכי אותה מדינה פלשתינית עצמה. בשנות השמונים אנשים כאן עוד הוטרדו ממדיניות של הכאה באלות של מפגינים ומיידי אבנים, היום לרבים מאותם אנשים עצמם לא מזיז שבחיסול של מבוקש נהרגים כמה חפים מפשע. לא הצלחתי למצוא מספרים מדויקים לגבי מספר הקרבנות אצלנו ובספרד. לגבי בריטניה אתה יכול לראות נתונים כאן: מי שסבור שבמדינה הזו המצב יהיה אחר צריך להראות איך תהיינה למדינה הזו שיטות מניעה טובות יותר מהקיימות - לא באופן של פרישת חזון אחרית הימים שבו יגור מתנחל עם חמאסניק אלא באופן של תאור התהליך שיוכל להביא למצב הזה. צרפת לפני אלף שנים, מי זוכר... צרפת המודרנית כפי שהיתה עד תחילת גלי ההגירה של שנות הששים היתה מדינה בעלת לאום הומוגני ונטולת מיעוטים משמעותיים. מדינות רב לאומיות שיש בתוכן מתחים אלימים הן בעלות דמוקרטיה חלקית (טורקיה, לבנון בעבר, עיראק, רוסיה) או נטולות דמוקרטיה בכלל. ברור שאם אתה מוציא מהחשבון את המדינות האלה נשארת רק עם אלה שבהן העסק הצליח ואז זו לא חוכמה גדולה. שווה לבדוק האם באותן מדינות רב-לאומיות דמוקרטיות הפכו להיות דמוקרטיות במצב של אלימות פעילה בין הצדדים או שכבר היו בשלב שבו לא היו מתחים אלימים. בקנדה למשל לא היתה אלימות בין דוברי הצרפתית לאנגלית גם כשהיא נשלטה בידי הנציב הבריטי; התרבויות מספיק קרובות כדי לא ליצור קונפליקט אלים. כפי שציינתי בתגובה קודמת, בינינו לבין הפלשתינים יש הבדלים גדולים בכל פרמטר (לשוני, דתי, ערכי תרבות, מעמד) בנוסף לאיבה היסטורית עמוקה - מה שמבטיח שאצלנו לניסוי הזה אין סיכוי. אני לא מאמין בהנדסת אנוש - לא במובן של ארגונומיה אלא במובן של נסיון לעצב מחדש בני אדם לפי הזמנה. זה מה שנדרש כדי שהחזון הזה יצליח. ידידנו ג'ורג' W חשב שזה מאוד פשוט. עשרות אלפי קרבנות הוכיחו שהוא טעה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |