בתשובה לאביב י., 05/05/08 23:00
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני יודע שה'שיח הדמוקרטי' עוסק לא מעט בזכויות אדם, בשוויון, בחירות הפרט ובערכים נוספים. לטענתי זה בגלל שרוב המדינות הדמוקרטיות הן גם מדינות ליברליות (במידה זו או אחרת) ולא בגלל שדמוקרטיה כוללת בהגדרתה את כל הערכים האלו. המושג 'הגנה מפני עריצות הרוב' הוא כנראה הכותרת של הדיון הזה. תומכי הדמוקרטיה המהותית טוענים שחוק החמץ אינו דמוקרטי כי הוא כופה את ערכי הרוב על המיעוט. אני חולק על הקביעה הזו, כי כל חוק, בדמוקרטיה כמו בשיטות אחרות, הוא כפית ערכים (ערכי הרוב, המיעוט, או המחוקק) על האזרחים. אפשר לטעון, כפי שטען מאן דהו, שיש כללים מסויימים על פיהם מותר לדמוקרטיה לכפות ערכים, בעיקר כשהחוק נוגע לענייני המדינה או לבטחון, והכללים לא מתקיימים בחוק החמץ. אבל אני לא מסכים גם עם הטענה הזו, כי היא גורפת מדי. יש חוקים רבים נוספים, בישראל ובמדינות אחרות, שעוסקים גם בעניינים אחרים מעבר לעניינים מדיניים ובטחוניים. מאחר ואני לא מצליח לטעון טענות ברורות בדיון הזה, אני אסתפק בשאלות: האם תומכי חוק החמץ, להערכתך, הם הרוב? להערכתי יש רק מיעוט שרוצה לאסור על חנויות למכור חמץ בפומבי. אם ההערכה שלי נכונה: איך החוק עדיין מתקיים? למה זו עריצות הרוב אם הרוב לא מעוניין בה? (או שצריך להבדיל בין עריצות הרוב לעריצות המדינה? מתי סמכות המדינה הופכת לעריצות?) אם לא ניתן להפריד בין דמוקרטי, ליברלי, ומוצדק - האם כל חוק רע (לא חוק שבמקרה משונה שהמחוקק לא התייחס אליו הוא גורם לעוול, אלא חוק רע, באופן גורף, שמרגיז ופוגע באנשים רבים) הוא בהכרח אנטי דמוקרטי? האם אתה יכול לתאר חוק רע דמוקרטי? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מכיוון שאני רואה את שמי בהקשרה של עמדה שבה אני לא תומך, אני מרשה לעצמי להעמיד דברים על דיוקם: אני בהחלט מסכים שיש קריטריונים לבחינת כפייתם של ערכים במדינה דמוקרטית (ובכך חולק על הטענה הראשונה שלך, שהדמוקרטיה לא כוללת בהגדרתה ערכים ליברליים) - אבל אני לא חושב שהקריטריונים האלה _בהכרח_ קשורים לבטחון, לרווחת האזרחים או למסגרת המדינה עצמה. הקריטריון הנכון, לטעמי, הוא עמידה בתנאים של זכויות אדם. באופן מעשי, רבים מהחוקים שמגבילים חירויות או כופים ערכים נוגעים לבטחון או למסגרת המדינית ובכך מוצאים את צידוקם, אך אין בכך כדי לומר שאלה התנאים היחידים. אילו היו אלה התנאים היחידים, הייתי מסכים שבגישה זו יש סכנה של פסילה גורפת מדי של חוקים. "להערכתי יש רק מיעוט שרוצה לאסור על חנויות למכור חמץ בפומבי." הלוואי שיכולתי להצטרף להערכה הזאת. אני לא רוצה להישמע גס רוח, אבל לדעתי אתה קצת מנותק מהעם... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע לגבי העם, ההערכה שלי היא לגבי הח''כים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני שאני אנסה להתמודד עם הטענה, אני רוצה להבין אותה. רוב המדינות הדמוקרטיות בעלות ערכים כאלה "במידה זו או אחרת" או כל המדינות הדמוקרטיות בעלות ערכים כאלה "במידה זו או אחרת"? אם אתה באמת טוען שרק הרוב, אז האם יש לך דוגמא למדינה דמוקרטית שאין בה ערכים כאלה "במידה זו או אחרת" (חוץ משלטון רוב) עליהם דברו כאן בדיון? אם יש לך דוגמא למדינה דמוקרטית כזו, אז אפשר להתחיל להתיחס ברצינות לטענתך. אם אין לך דוגמא כזו, אז אפשר לסיים כאן את השימוש האישי שלך במילה דמוקרטיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי דוגמא למדינה דמוקרטית לא ליברלית. כתבתי 'רוב' ולא 'כל' כי לא סרקתי את רשימת כל המדינות כדי למצוא מדינה כזו. (ואני גם לא מכיר דוגמא למדינה אירופאית שמערכת השלטון בה לא ממוחשבת, ברמה זו או אחרת. האם זה אומר ששימוש במחשבים מתחייב מתוקף הגדרתה של מדינה אירופאית?) האם ייתכן שהליברליזם והדמוקרטיה התפתחו ביחד, לא בגלל שהם מהווים רעיון אחד, אלא בגלל נסיבות הסטוריות? (אולי - בגלל שבשני הרעיונות הדגש עובר מהציבור אל היחיד, מהמדינה אל האזרח?) נ.ב. אל תתיחס ברצינות לטענות, הן לא דורשות ממך דבר. תענה עליהן כאילו הן רעיונות. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |