בתשובה למוס גולמי, 02/05/08 14:53
 |
|
 |
||
|
||||
 |
חשבתי שדיברנו על 66 אלף ש"ח ( תגובה 476986 ). שוב, לא מובן לי איך קשור מאיר השמן לנושא הזה. הוא מנהל מפעל הזנה. לילית אינה מפעל הזנה אלא מקום לרכוש בו מקצוע וניסיון מעשי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
' ריבוא=10000. 60 ריבוא יצאו ממצרים להשתזף במדבר סיני (למרות התרעות גורמי הבטחון הפרעוניים). מאיר השמן קשור לפעילות סיוע לילדים ולנוער במצוקת תזונה. על"ם בשמה המלא היא - עמותה למען נוער במצוקה. ההבדלים המהותיים בין שני הגופים אינם בתחום הכוונות הטובות אלא במעשים בפועל. וכפי שכבר הוזכר בתגובות קודמות כאן גם ביעילות ובצניעות ובהתנדבות מלאה, לעומת ראוותנות ושפיכת כספי תרומות על מיזמי יח"צנות ריקים מתוכן (בימים האחרונים מוצפים הערוצים המסחריים בטלוויזיה במתקפת קליפים פרסומיים מטעם העמותה. גם רשתות הרדיו. כאילו מדובר בהשקת מעדן חלב או ביטוח ישיר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, היסחפות נעימה לך. אין לי מה להוסיף כרגע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מזכיר לי משהו מוזר שגיליתי לאחרונה על יציאת מצרים. לפי התנ"ך יצאו ממצרים בני ישראל. לפי שמות פרק י"ד פרעה רדף אחריהם "וַיִּקַּח, שֵׁשׁ-מֵאוֹת רֶכֶב בָּחוּר, וְכֹל, רֶכֶב מִצְרָיִם; וְשָׁלִשִׁם, עַל-כֻּלּוֹ" המספר לא ברור לי אבל עם מדובר על 600 כפול שלוש הרי שלבני ישראל הייתה עדיפות מספרית של פי שלוש מאות. הסר בקפידה נשים, זקנים ידלים וחולים ועדיין ישאר יחס של פי עשרים. נראה שבני ישראל יכלו לזרוק את המצרים לים בעצמם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לך מה להסיר: "כְּשֵׁשׁ-מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי הַגְּבָרִים, לְבַד מִטָּף". נו טוב, תוריד קצת זקנים, חולים ופיסחים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כְּשֵׁשׁ-מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי הַגְּבָרִים. נניח 5% פיסחים, זה 285,000 ראש. מכאן תתחיל להוריד את הזקנים, החולים והמתחזים, מה נשאר לך? לפי הפרופורציות של גדעון (300 מתוך 32,000) בקושי 2700 לוחמים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשנת 853- שלמנאסר השלישי לחם נגד 12 מלכים בינהם אחאב מלך ישראל שנתן 2000 מרכבות 10.000 רגליים. הדד עזר מלך ארם-1200 מרכבות 1200 פרשים, 20.000 רגליים. מלך מצריים אלף רגליים. ועוד. סך הכל :3940 מרכבות, 1900 פרשים,53.000 רגליים. שים לב ליחס בין סוגי הכוחות. הפרשים= רכב בחור= הקדקדים. אחריהם ,כל רכב מצריים, בטח הרבה, ושלישים=מפקדים. את החירי-בירי לא סופרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדוגמה שלך יחס מרכבה\ לוחם הוא בערך אחד לעשר, מה שעדיין מותיר יתרון יחסי מרשים לבני ישראל. אני לא חושב שיש עניין בשאלה האם בני ישראל יכלו לנצח את המצרים לבד או לא. אם אנחנו מקבלים את הטקסט המקראי אני חושב צריך לקבל יחד עימו את זה שהפתרון עם חציית הים היה יותר מועיל (והרבה יותר מרשים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אנחנו מקבלים את הרעיון המקראי הייתימעדיף את נס קפיצת הדרך.(לפיזיקאים.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית אי אפשר לשהוות מלחמה בעם למלחמה בעבדים נמלטים. מיעוט קטן של לוחמים מצויידים יכול לעשות ככל העולה על רוחו לרוב גדול של עבדים. מעבר לכך, היחסים משתנים בהתאם למדינה ולתקופה המדוייקת. נראה לי שצריך להתרשם יותר מכל רכב מצרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שבעצם מדובר בעימות בין המקומיים המדוכאים להיקסוס הפולשים. קריעת הים, כמכת החושך, מתאימים בתאורם ובתזמונם לגל הצונאמי של התפרצות הר הגעש בסנטוריני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צונאמי? כל הסיפור הזה התרחש בעצם בתאילנד? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הרבה פרקים אחר כך העבדים האלה נלחמו בעמלק. ביחס מספרי גדול מספיק העבדים יכולים להשמיד גם יחידת חי''ר מודרנית. לא חסרים מקרים בהם אדם חמוש ירה באזרחים והלך לו לא רע עד למעצור בנשק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הרבה פרקים, אך בין הפרקים הללו יש הרבה שנים. (וחוץ מזה: אתה באמת מחפש עקביות בין סיפורי התורה?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נסיוני הדל, כמו גם אינספור מקרים בהיסטוריה הצבאית, מוכיחים שאתה טועה, לאוכלוסיה של עבדים (וברוב המקרים גם לסתם אוכלוסיה רגילה) אין את היכולת *המנטלית* לרוץ לתוך מוות בטוח. כשיחידת חי"ר מודרנית מורידה את השורה הראשונה, כולם עושים אחורה פנה ובורחים (תוך כדי רמיסת אחד את השני), למרות שבריצה קדימה לשורה החמישית יהיה סיכוי להגיע אל הלוחמים. הדוגמא האחרונה שלך ממחישה את הנקודה שלי, האדם לא מותקף בד"כ עד שנגמרת התחמושת או יש מעצור (ע"ע גולדשטיין למשל), ליחידה שלמה אין מעצור (וגם התחמושת לא אמורה להיגמר, ומשהיא נגמרה הם מימלא סיימו את תפקידם בקרב הזה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים שאם צד אחד לא מתגונן, הסיפור נגמר. סביר מאד שעבדים יהיו צד כזה. מצד שני, הם היו, מילולית, עם הגב לים מה שמגדיל את הסיכוי להתנגדות. כאשר מדובר בתקופת מצרים הרי שהתחמושת (חרב) לעולם לא נגמרת, יתרון חשוב. מצד שני, לעייפות יש הרבה יותר משקל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האירנים ארגנו יחידות של גיוס המוני, שלאחר קצת אמון ועם הרבה מוטיבציה דתית, שטפו עמדות הגנה עירקיות. למרות שהגלים הראשונים הושמדו כולם, הם המשיכו להסתער עד שלעירקים נגמרה התחמושת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ברור היכן כאן האמת והיכן התעמולה. השורה התחתונה הרי היתה תבוסה איראנית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה חושב שגלים של מתגייסים מתים מובילים לניצחון ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התבוסה האירנית היתה ב 88. מדובר על מתקפת הנגד בשנים 81-82 כאשר האירנים סילקו את העירקים מהשטחים שכבשו באירן. לאחר מכן העירקים שיפרו את מערכי ההגנה שלהם, והיתה מלחמת חפירות למשך כמה שנים. עד שהעירקים שיפרו גם את יכולת המתקפה שלהם והביסו את האירנים. לאירנים היה חסר שריון (וגם מה שהיה להם היה לא פעיל עקב מחסור בחלקי חילוף) ולכן לא היתה להם ברירה אלא לתקוף בגלי אדם. גם בעיות פולטיות עם הצבא הסדיר, שלו קצינים מתקופת השאה, גרמו להעדפת הפעלת יחידות משמרות המהפיכה. הבנויות על כוח אדם בעל אינדוקטרינציה דתית. בין 80 (המתקפה העירקית הראשונה) ו 88 (המתקפה העירקית הסופית) היו לאירנים די הרבה ניצחונות, כולל כיבוש חלק מעירק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה יכול קצת לפרט על השתלשלות העניינים במלחמה זו? בזכרוני ישנה השתלשלות קצת שונה, אבל המידע שלי הוא כולו מן העיתונות ולא ממש אמין. עד כמה שאני זוכר, סאדאם חוסיין תקף את איראן הבלתי מוכנה שהיתה בנקודת שפל של עוצמת צבאה (בעיצומו של תהליך ריאורגניזציה של הצבא שנבע מכך שהקצונה המקצועית היתה מרכז תמיכה בשאח, בעיצומו של משבר חלפים בגלל האמברגו האמריקאי). היתה תקופה התחלתית של הצלחות וכיבושים קלים, אבל ברגע שהאיראנים הצליחו להתארגן המתקפה נהדפה והאיראנים עברו למתקפה בשטח עירק, כאשר איזור הלחימה העיקרי היה בשאט-אל ערב מדרום לבצרה (חצי האי פאו עולה בזכרון). שם הלחימה קפאה למלחמת חפירות בסגנון מלה"ע הראשונה כאשר היזמה נעה מצד לצד ללא תנועות גדולות של החזית. ההאיראנים נהנו מיתרון בכח האדם אבל העירקים היו מבוצרים טוב יותר. מתקופה זו זכורים המתקפות של מגוייסי המשמרות המהפכניים שדברתם עליהם ומן הצד השני שימוש בגז בהתקפות עירקיות לכיבוש שטחם בחזרה. מלחמה ממושכת זו הסתיימה בנצחון עיראקי יחסי, כאשר האיראנים נדחקו בחזרה כמעט מכל השטח שכבשו. הפאזה האחרונה של המלחמה היתה מתקפה דו-צדדית של סקאדים על בגדד וטהרן. בסופו של דבר, חודשיים של מטר כבד של סקאדים על שכונות העוני בטהרן אילץ את חומייני לחתום על הפסקת אש שהחזירה את הגבולות למצבם לפני המלחמה. אני חושב שחלק גדול ממתנדבי המשמרות המהפכניים שהסתערו ב"חזה חשוף" על הביצורים העירקיים היו צעירים וגם ילדים. זו לפחות היתה התמונה התקשורתית. אם זה נכון, גלי המתאבדים הללו נבעו מהתפוצצות האוכלוסיה של איראן יותר מאשר מן הפאנאטיות הדתית שלה. איראן היתה אחת המדינות הראשונות שהגיעו למצב בו מחצית מתושביה היו בני פחות מ-18. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני ממליץ על הספר מלחמת אירן עירק של אנתוני א' קורדסמן ואברהם ר' וגנר. בעיקרון אתה צודק. היתה מתקפה עירקית ראשונית, היא שקעה בביצות בדרום חוזיסטן (האזור הערבי באירן). האירנים, שהטנקים והמטוסים שלהם היו לא תקינים עקב מחסור בטכנאים וחלקי חילוף, תקפו בגלי אדם כדי לסלק את העירקים מארצם. היה להם שילוב של להט דתי ולאומני ונכונות להקרבה. הכוחות האירנים היו מורכבים משלושה גורמים: הצבא הסדיר שהחזיק ברוב הנשק הכבד ותפקידו הצטמצמו לסיוע באש ע"י ארטילריה וטנקים(בעיקר עקב אי רצון המולות להעניק לו תפקידים גדולים יותר, אבל גם עקב היכולת הטכנית והטקטית הנמוכה) המשמרות המהפכנים שהיו כוחות חי"ר בעיקרם (בחזית, היו להם גם יחידות בטחון פנים) שעסקו ברוב ההתקפות. בנוסף לכך היו אנשי הצבא העממי שגויסו לתקופות זמן קצרות לפני מתקפות. עברו אימון חפוז ויצאו לחזית להוות את הגלים הראשונים. האירנים תקפו בלילה, תוך הסתננות לקוי העירקים. הם בד"כ השיגו השגים מוגבלים. אבל עקב חוסר בנידות וסיוע לוגיסטי לא היו מסוגלים להשיג הבקעה. הלחימה התנהלה בשלוש חזיתות: באזור הכורדי בצפון, במרכז בציר הישיר לבגדד ובדרום באזור בצרה. ב 81 82 האירנים הדפו את העירקים חזרה לעירק. לאחר מכן הם המשיכו להנחית התקפות גדולות בעיקר בדרום, כדי לכבוש או לכתר את בצרה (איזור שיעי), אבל זכו להישגים גם בצפון הכורדי. באופן כללי למרות יתרון גודל האוכלוסיה, לא היה לאירנים יתרון מספרי בחזית. רק לפני מתקפות גדולות הם גיסו הרבה אנשים לפרקי זמן קצובים והצליחו ליצור עדיפות מקומית. בשנים הראשונות גם לא דובר על ילדים. העירקים שיפרו את יכולת ההגנה שלהם עם הרבה שטחים מוצפים, סוללות עפר, מוקשים, טנקים ותותחי נ"מ מחופרים ובעיקר המון ארטילריה. הם הצליחו למנוע מהאירנים לכבוש את בצרה אבל לא ממש הצליחו לתקוף נגד בגלל שילוב של חוסר כשרון ופוליטזציה בפיקוד,שטח ביצתי לא נוח לשריון וחוסר תאום קרקע אויר. לאחר מכן המלחמה התדרדרה למלחמת חפירות במשך כמה שנים כאשר האירנים תוקפים מדי פעם והעירקים רק מגנים על הקרקע. העירקים עברו לתקוף באויר, ופתחו במלחמת המכליות שיעודה לשתק את יצאו הנפט האירני (הנפט העירקי זרם בצינורות דרך טורקיה וסעודיה). האירנים הגיבו בתקיפת מכליות שטענו נפט במדינות המפרץ התומכות בעירק (בעיקר כווית) והסתבכו בסופו של דבר עם האמרקאים. לאחר כמה שנים שיפרו העירקים את יכולת המתקפה הקרקעית שלהם ע"י שיפורים בפיקוד בציוד ובאימונים, בעיקר ביחידות העילית של משמר הרפובליקה. הם גם פיתחו יכולת חזקה ללחימה כימית שנגדה האירנים התקשו להתגונן. ב 86 האירנים כבשו את פאו שהיתה גזרה מוזנחת בקו העירקי. והצליחו להדוף את מתקפות הנגד העירקיות. זו היתה ההצלחה הגדולה האחרונה שלהם. ב 87 התחיל העם באירן להתעיף מהמלחמה עקב שילוב של אבדות איומות, קשים כלכלים, מלחמת טילים ופחד מפני התקפות כימיות. כאשר העירקים עברו לבסוף למתקפה ב88 הם התמוטתו והעירקים כבשו מחדש את החלקים בעירק שהאירנים תפסו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך הניעה התפוצצות האוכלוסין את גלי המתאבדים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה עניין די עדין. בעקרון, תופעת המתאבדים אופיינית היום לחברות איסלמיות ולחברה ההודית. אפשר ליחס זאת לסיבות מנטליות/גנטיות/תאולוגיות. האפשרות שאני נוטה לה קושרת בין הנטייה ללוחמה התאבדותית לבין עודף עצום במספר הצעירים ע"פ אפשרויות התעסוקה והפיתוח. אם רוצים לתפוס את ההבדל צריך לשם התיחסות לחשוב על היחס הישראלי לנפגעי אימונים ותאונות בצה"ל ולשבויים. צא וחשוב כיצד היתה החברה הישראלית מגיבה אילו נשלחו ילדיה לחסום ולהציף בגופותיהם עמדות מבוצרות. יש גם סברה המקשרת בין כמות הנפגעים האסטרונומית בחפירות מלה"ע ה-I לבין שיא בגידול האוכלוסיה באירופה שנבע משיפורים בתזונה, טיפול רפואי והגיינה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הגידול באבידות במלחמת העולם הראשונה היה עקב הגידול בעוצמת האש של הארטילריה והכנסת המקלעים, בלי התאמת הטקטיקה למציאות החדשה. הגידול באוכלוסיה איפשר את ספיגת האבידות האלו למשך שנים. מלחמת אירן עירק מראה שמתקפה בטקטיקה של גלי אדם היא סבירה כול עוד היא מוגבלת לגזרה צרה, משיגה הפתעה, משתמשת בלילה\ערפל כדי לקצר טוחים אל האויב, ממשיכים בה עד שמקלעי האויב נתקעים ולארטילריה שלו אוזלת התחמושת ולכוח שנשאר יש מספיק עוצמה להתחפר ולהדוף התקפת נגד. עבור משטרים שהיחס לחי אדם בהם הוא לא מערבי טקטיקה כזו יכולה להיות משתלמת (מבחינת יחס עלות\תועלת) יותר מנסיון להבקיע אותה חזית בטנקים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא זו בלבד ש"איפשר את ספיגת האבידות האלו למשך שנים" אלא יצר מצב בו מדינות דמוקרטיות (כולל במובן מסויים גרמניה) היו מוכנות לאפשר את המשך פעילותן ולהזין את מטחנות הבשר בדמותן של המתקפות חסרות התוצאות על הקוים בפלנדריה. לשם השוואה צריך להביא את קריסתה של רוסיה התת-מפותחת. פוליטית מה שקרה הוא שההנהגה הפוליטית בבריטניה ויותר מכך בצרפת וגרמניה איבדה את השליטה על הגה השלטון לטובת הגנרלים והפילדמרשלים במטות הצבא. השאלה שצריכה להישאל היא כיצד הסכימו האזרחים להמשך המצב הזה במשך שנים ארוכות? לדעתי השאלה רלאבנטית גם לאיראן שאמנם אינה דמוקרטית אך לדעת הקהל בה יש השפעה ניכרת (למשל בהחלטה על הפסקת האש). אאל"ט גם התקפות הילדים האיראניים הופסקו שם די מהר, בגלל התגובה הציבורית יש לשער ולא מסיבות צבאיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יחידות של מתאבדים קיימות מזה זמן רב בהרבה, אין ספק שאפשר ללמד חיילים לצעוד למוות בטוח. גם המעבר מאזרח לחייל יכול להיות קצר מאוד. יותר מזה, באוכלוסיות מסויימות, כל האוכלוסיה היא עם מנטליות מתאימה ותאבק בתוקף. הדבר לא נכון לגבי רוב האוכלוסיות, ובד''כ לא נכון לגבי עבדים, קל וחומר כאלו שהם בני עבדים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק לכן - "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, מַה-תִּצְעַק אֵלָי; דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, וְיִסָּעוּ". בקיצור, תפסיק להתבכיין. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |