בתשובה לראובן, 01/05/08 10:12
 |
|
 |
||
|
||||
 |
משהו קרוב שהתפרסם השבוע מציע את נקודת התפנית ב"גנום" היהודי, שיצרה העדפה של הנשארים במסגרתה לרכישת השכלה, ומה שמתחייב מכך (יכולת שכלית + העדפת מקצועות מסויימים): "הכל התחיל, מתברר, עם רבי עקיבא ובעיקר עם רבי יהודה הנשיא, שלאחר המרידות הגדולות נהפכו להנהגה הרוחנית של עם ישראל בארץ ישראל. הרבנים הדגולים הובילו מהפכה בתפישה הדתית היהודית לאחר חורבן בית המקדש: מדת המבוססת על קורבנות והיטהרות בבית המקדש, לדת המבוססת על חינוך וידע. הם קבעו את העיקרון כי עיקר חייו של היהודי הוא קריאת התורה - משמע, הם כרכו את היהדות עם השכלה (יכולת לקרוא ולכתוב). לא היה שום היגיון כלכלי בדרישה הזו בעבור האוכלוסייה החקלאית הענייה, שחיה בארץ ישראל באותן שנים. החקלאי העני לא זקוק היה להשכלה כדי להתקיים, וגם לא יכול היה לעמוד בעלות של רכישת השכלה... לכן, דרישת ההשכלה נהפכה למסננת: החקלאים העניים, שהיו על סף קיום, לא יכלו לעמוד בה ובחרו להיפרד מהיהדות. הם התבוללו והתנצרו, ונפרדו לעד מהעם היהודי. כך הידלדלה אוכלוסייתו של העם היהודי בכשני שליש בתוך כמה מאות - וזאת לא בשל רדיפה חיצונית, אלא בשל אילוץ כלכלי שהעם היהודי בחר לקחת על עצמו. מי שנשאר יהודי, כלומר, מי שהמשיך ולמד תוך כדי עבודתו החקלאית, הוא בהכרח רק מי שהיה עשיר מספיק לעמוד בכך. הפרדוקס הוא שבאותן שנים שבהן העם היהודי מתבולל ומידלדל, הגליל עובר תנופה של פיתוח ובנייה של בתי כנסת - פרי ההשקעה של האוכלוסייה היהודית המבוססת, שיכלה לממן את בתי הכנסת האלה. בשלב הזה כבר נקבע העיקרון שילווה את היהודים מאז: יהדות היא עניין יקר, שמחייב השקעה מתמדת ברכישת השכלה, ולכן היהודים פנו באופן טבעי לאותם מקצועות ולאותם אזורי עולם, שיכולים לתת להם את התשואה המתאימה על ההשקעה שלהם בהשכלה. " |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים מאוד עם התיזה הזאת. רק כמה הערות (יש לי בעיה בפתיחת המאמר אז זה בלי לקרוא אותו): בשנת 67, שנים לפני חורבן המקדש (כ-60 שנה לפני רבי עקיבא) נחקק ביהודה חוק חינוך חובה הראשון בהיסטוריה (למיטב ידיעתי) ע"י הכהן הגדול יהושע בן גמלא. כדי להחיל חוק כזה הגיוני שתהיה תשתית לכך באוכלוסיה. אכן, לפני כן ההורים היו מצווים על חינוך ילדיהם. כלומר היתה לאוכלוסיה איזו יכולת השכלתית. כבר בתורה מוזכרת המצווה "והגית בו יומם ולילה" שמשוייך (לפחות בימינו) ללימוד חוקי התורה. גם חגי ישראל, שמזכירים חגים חקלאיים עונתיים של העמים מסביב, מנומקים ביהדות בסיבות היסטוריות דווקא, והורים אף מצווים ב"והגדת לבנך" על ההיסטוריה של החגים. גם עקרון כזה מצריך תשתית השכלתית. כתב הא"ב שהופיע בכנען יחד עם הופעת הישראלים במאה הי"ד לפנה"ס וכבש את העולם לאחר מכן (כמעט כל שיטות הכתב בעולם שאינן מבוססות על השיטה הסינית מוצאן ממנו) הצליח כ"כ לא בגלל חידוש טכנולוגי שהיה בו (הוא מבוסס על השיטה המצרית לתיעתוק שמות זרים) אלא בגלל עיקרון חברתי שהיה בו - הוא היה פשוט ללמידה (בניגוד לשיטות שקדמו לו שהיו קשות ללמידה וקלות לקריאה) וכך הסיר את ההגבלה על הפצת הידע בקרב האוכלוסיה שהביאה לשימורו בידי האליטות. לפיכך, נראה לי שהעקרון של השכלה לכולם הוא עיקרון קדום ביהדות. קדום יותר מחורבן הבית השני, למרות שכמובן החורבן תרם לקידומו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק הערה קטנה: לא נטען כאן כי מצווה זו נוצרה לפתע מאין, אלא שבאותה התקופה הוחלט על השמתה במרכז הזהות היהודית - על חשבון מצוות אחרות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך נחקק החוק הזה שאתה מדבר עליו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת שאני לא יודע. היה שלטון רומי בארץ אז. זה מה שמוזכר בויקפדיה: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו הבנתי. ראשית, התלמוד הבבלי הוא מקור היסטורי מאד בעייתי. היות שהרבנים השונים היו האליטה של העם ולפיכך היו בדבריהם שיקולים פוליטיים, קשה ךדעת כמה אוטנטיות היתה בידיעה שמובאת של כמה מאות שנים מאוחר יותר. באופן אישי לא נראה לי שהיה חוק חינוך חובה בתקופת בית שני, ואם היה -לא יושם. מספיק לקרוא את דברי חז''ל על עם הארץ. הדוגמאות של הישיבות בסורא ובפומפדיתא מתייחסות למוסדות אליטיסטיים וודאי הקיפו רק מיעוט בעם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צ''ל אותנטי. תודה סליחה ושלום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בפולנית זה אוטנטי. שם לא טורחים לשמר את המקור האטימולוגי של מילה בתעתיק שלה. http://pl.wiktionary.org/wiki/autentyczny | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכיוון שהישיבות היו מוסדות אליטיסטיים שהקיפו מיעוט מהעם, הרי שלהבאת אנקטודה היסטורית זו (תוך כדי דיון על המותר ואסור ביחסי שכנים) לא יכלה להיות השפעה פוליטית (ממילא רק האליטה הלומדת תכיר אותה), ולכן כנראה שהיא לא הובאה משיקולים פוליטיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא כתבתי מניעים פופוליסטיים אלא פוליטיים. בין הרבנים היו מאבקים פוליטיים -מאבק פוליטי הוא כל מאבק שיש בו שיקולי כוח-לאו דוקא מאבק על השלטון. גם בתוך מפעל יש מאבקים פוליטיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז אולי אנחנו לא יודעים אם היה חוק כזה במאה הראשונה, לפחות ע''פ דעת איציק ש., אבל אנחנו יודעים שמתישהו בין המאה השניה (זמנו של רב שמצוטט כמשבח את יהודע בן גמלא, חי כמאה שנה אחריו) ועד למאה החמישית (זמן חתימת התלמוד) מנהיגי היהודים בגלות היו לכל הפחות תומכי חוק כזה, אם לא יישמו אותו בעצמם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"הופעת הישראלים" במאה ה14 לפנה"ס בכנען? זה תיארוך שלא מקובל גם על החוקרים השמרנים יותר. להזכירך, הפרעה הראשון שנקרא "רעמסס" שלט במצריים במאה השלוש־עשרה לפנה"ס. ראשוני הנביאים שזמנם ברור (כלומר: שנבואתם נכתבה בזמנם) חיו במאה השמינית לפנה"ס. לדוגמה: עמוס. אני חושב שזו עדות די ראשונה לכתיבה לא ממלכתית. יצירת שכבה רחבה (יחסית) של תלמידי חכמים היתה תופעה של ימי בית שני. ואם אתה ממש מתעקש: גם שכבת תלמידי החכמים היתה אליטה. הם הרגישו שהם האחראים על פירוש הטקסטים הקדושים. אתה מצטט את "והגית בו יומם ולילה" מחוץ להקשרו. המקור הוא בספר יהושע פרק א': בפסוק הזה האל פונה אל השליט ונותן לו "עצות" לשלטון נכון. אחת מהן היא שהשליט צריך ללכת "לפי הספר". וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת מֹשֶׁה, עֶבֶד יְהוָה, וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מְשָׁרֵת מֹשֶׁה לֵאמֹר ... לֹא יִתְיַצֵּב אִישׁ לְפָנֶיךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ, כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי עִם מֹשֶׁה אֶהְיֶה עִמָּךְ לֹא אַרְפְּךָ←אחליש את ידי מלהחזיק בך וְלֹא אֶעֶזְבֶךָּ. חֲזַק וֶאֱמָץ, כִּי אַתָּה תַּנְחִיל אֶת הָעָם הַזֶּה אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבוֹתָם לָתֵת לָהֶם. רַק חֲזַק וֶאֱמַץ מְאֹד לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַתּוֹרָה, אֲשֶׁר צִוְּךָ מֹשֶׁה עַבְדִּי אַל תָּסוּר מִמֶּנּוּ יָמִין וּשְׂמֹאול, לְמַעַן תַּשְׂכִּיל בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ. לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ וְהָגִיתָ←תתבונן ותדבר בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה לְמַעַן תִּשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַכָּתוּב בּוֹ, כִּי אָז תַּצְלִיחַ אֶת דְּרָכֶךָ וְאָז תַּשְׂכִּיל כלומר: זוהי מצווה לשליט. לשליט יש יכולת (זמן וסופרים) לקרוא את הספר ולפעול לפיו. זוהי כלל אינה דרישה מכל אחד בעם ללמוד תורה. אם כי יש לצייין שלפי הטענות המקובלות כיום בין חוקרי היהדות הקדומה, המגמה של פופולריזציה של הטקסט התנכ"י הגיעה בדיוק מאותה אסכולה "דברימית", אשר בין השאר שאפה לפחת את מעמדו של הפולחן. ממנה הגיעה, בסופו של דבר, ההסתמכות רק על הטקסטים הקדושים (והלימוד בהם, כדי לקבל תוצאות עדכניות) לעומת נבואה אלוהית שנפוצה בכמה זרמים אחרים של ימי בית שני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האסכולה ה"דברימית" מיוחסת ע"פ החוקרים לימי יאשיה, בימי בית ראשון ולא שני, במאה ה-7 לפנה"ס. אכן בספר דברים נמצאות שתי פרשיות קריאת שמע, בהן כתוב "והיו הדברים האלה... על לבבך ושננתם לבניך ודיברת בם... וכתבתם על מזוזות ביתך". ציווי על למידה וכתיבה לעם הארץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איפה אתה רואה ציווי על למידה וכתיבה לעם הארץ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה לא מובן? אם הכוונה לביטוי עם הארץ, התכוונתי להמוני העם. הציווי כאן מכוון לכל העם - "שמע ישראל". "ושננתם לבניך, ודברת בם, בשכבך ובקומך ובלכתך בדרך" - לימוד והעברה לדור הבא, "וכתבתם על מזוזות ביתך" - כתיבה. מדובר על "הדברים האלה" - מערכת חוקים משפטית שדרוש ספר עב כרס כדי לתעד אותה, שהעם מצווה לדון בה בכל רגע פנוי. זה דורש מידה כלשהיא של השכלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעיקר של העברה בע"פ. בזמנו של יאשיהו מצאו את הספר שחושבים שהוא ספר דברים והסופרים קראו בו והפיצו את הדברים לעם. לא הוציאו אותו בהוצאה מיוחדת של 100.000 עותקים.וכתבתם על מזוזות ביתך אינו בהכרח כתיבה אלא סימון. באותה תקופה לא הפיצו בהוצאות המוניות ספרים עבי כרס. שים/י לב שתמיד מופיעים הסופרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מש''ל - מה שרצית להניח | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מחקרי גנום הראו שמוסלמים פלשתינאים ויהודים (אשכנזים וספרדים) מגלים קרבה גנטית רבה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |