 |
לא רק אתה היית ב-demoscene. גם אני זוכר משם משהו.
ב"תור הזהב" של ה-demoscene, ילדים פתחו ספרים וקראו המון חומר על מבנה החומרה (שכתבו וניסחו אנשים מבוגרים), גנבו זה מזה הרבה ידע באמצעות הנדסה אחורנית של קוד שכתבו מבוגרים וילדים אחרים וחזרו שוב ושוב על אותם טריקים שחוקים ומוכרים של פוליגונים מסתובבים, סקרולרים של טקסט בהם מקדישים 10 דקות לכתיבת קוד פשוט ושעתיים ארוכות בכתיבת הד"שים לחצי עולם, כתבו מוזיקה באמצעות Sequencers שפיתחו אנשים מבוגרים והשתמשו בטריק הפשוט (אך שתמיד הפיל מהכסא את מי שלא הבין את הטריק המלוכלך) של Unlimited Bobs
הטענה שפעם מצבור הידע היה פרי של עבודה אישית והיום העבודה היא עבודה קולקטיבית ושל חיבור ממשקים קיימים, היא עוד מיתוס אחד לאוסף. אגדת ה-Lost Art. גם בתחום המחשוב, כמו בכל תחום אחר, לא חסרים מיתוסים ונוסטלגיה חסרת הצדקה.
____________
למי שלא מכיר את הבובים: בימים הרחוקים ההם, ילדים גיקים מה-demoscence אהבו להתחרות זה עם זה, מי מצליח להזיז יותר אוביקטים (Sprites) על המסך בצורה החלקה ביותר (ועם מינימום ניצול משאבים). מתישהו מישהו עלה על הטריק של שימוש ב-multi buffering של המסך על מנת ליצור את האשליה של הזזת מספר אינסופי של אוביקטים שונים על המסך.
הדגמה איטית ב-JAVA:
על ה-Atari ST ועל ה-Amiga זה היה הרבה יותר מרשים (Java Applets זה איכס).
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש