|
לעיניין האיכות. התיחסנו לאיכות בתגובתנו, בקטע הבא:
"יצירת מרחבים אלה היא אינדיבידואלית לכל קורא. אפשר שקוראים שונים יחלקו אסוציאציות דומות, בעיקר כאלה התלויות בלשון עצמה, בתרבות; אולם חלק גדול מהן עולה בהקשר הפרטי, השונה מקורא לקורא. תפיסה כזו ממקמת את האיכות בסובייקטיביות המוחלטת של הקורא".
האיכות אם כך מצויה בתכונות של המעטפות האסוציאטיביות המילוליות והרגשיות שמתחילות במילה הכתובה, בטקסט, אך ממשיכות בעיקר מחוץ לטקסט בתודעתו של הקורא, ומושפעות ממצבו הנפשי, מההיסטוריה הפרטית שלו וכו'
במקרה שלך, למשל, נראה שהמרחב האסוציאטיבי המילולי רגשי שלך היה חסום מלהתחבר אסוציאטיבית ורגשית לחוייה של מות אדם קרוב ש"דממת לבו נחה על הרי צפת הקדושים" ש "הלידה נסוגה לאחור" ש "עכשיו בידיך המצולבות שמורה אמת עיניך העצומות ושפתיך כך וכך... קרות.." וכו'. ולכן כתבת : "כאילו מסתכמים באמירה הסתומה הבאה: "וְדִמְמַת לִבְּךָ נָחָה עַל הָרֵי צְפַת הַקְּדוֹשִים.". כמו אור השמש ואור הירח המוצגים כאן ברצף אחד ואיזכור היסודות הקדומים, האדמה, הנחש, הלידה, השמים - השיר מנסה למקם את ה"אני" בסביבה מיתולוגית, מחוץ למציאות מוכרת, מעבר ללעולם אנושי ידוע. הבעייה היא שאין לזה כל משמעות מלבד ההצהרה הסתומה בסוף השיר."
האם חסימה זו, שמנעה ממך להבין את השיר כפשוטו, התבקשה מהטקסט? לא. לדעתנו, היא חסימה פרטית שלך.
|
|