בתשובה להמסביר לצרכן, 04/04/08 10:58
 |
|
 |
||
|
||||
 |
האמת היא שתביעות שכר שווה בענייני זבנים/זבניות, טוסטרים ומכונות כביסה, כמו הדוגמה שהובאה כאן, הן מעטות. בד"כ התביעות הן כשמדובר, למשל, על מחלקת הנהלת חשבונות גדולה בחברות/ארגונים/מפעלים גדולים. אלו מקומות שבהם שכר נשים וגברים על עבודה לגמרי שווה איננו שווה, עדיין, והדבר בולט וברור, בעיקר מסיבות משקיות-מסורתיות - עד לפני מספר לא רב של שנים (כשלושה עשורים) האפליה מטעמי מין נראתה טבעית, מן אללה, ואיש לא חשב שיש לשנותה. מצב נוסף, קלאסי, הוא כזה: במפעל גדול יש במחלקה מסויימת מנהל ולו מזכירה. המנהל עובד בתפקידו 5 שנים והמזכירה - 10, נניח. כשהוא נכנס לתפקידו - היא זו שהכניסה אותו לתפקיד, היא זו שלימדה אותו כל מה שהוא יודע, ומשכורתה היתה ונשארה נמוכה, משמעותית, משלו, שהרי הוא "מנהל" והיא מזכירה. הוא מסתובב לו בכל מיני מסעדות, קאנטרי-קלאבים, כינוסים, ועידות ומקומות ליצירת קשרים, והיא ממשיכה לשמש לו כסת"ח ולהחזיק את המקום. והנה הוא כבר מקושר במקומות רבים ושונים ומצליח ליצור לו קשר בחברה אחרת, וכדרכם של תפוחים ישראלים (יש אומרים - בעיקר של תפוחים רקובים, בעסקים כמו בפוליטיקה) - הוא עף למעלה, בניגוד לתפוח הניוטוני. בתקופה שעד שמוצאים לו תחליף, המזכירה מחזיקה על כתפיה את המחלקה. כשמגיע המחליף (איזה בוגר מנהל-עסקים צעיר, נניח) - שוב היא מלמדת אותו את כל מה שהוא צריך לדעת - כלומר, את מה שהוא צריך לדעת בפועל, לא בתיאוריות מהמכללה - ושוב היא זו שלמעשה ממשיכה להחזיק על כתפיה את כל העסק, שלא ייפול, גם כשילד הפלא הצעיר כבר נמצא שם ולמעשה מחכה לקידומו הבא בחיים - ושוב, ולנצח, הוא מרויח עם כניסתו שכר שהיא לא תחלום להרויח בתקופת פרישתה. ומנהל המפעל/חברה? - הוא אדם מבוגר ועולם המושגים שלו הוא מיושן, קשיח ומאובן. המחשבה למנות את המזכירה, שהיא המועמדת הטבעית והטובה ביותר - כמנהלת המחלקה - מחשבה כזו היא בשבילו דבר שלא יעלה על הדעת ואף מעוררת בו לגלוג במקרה הטוב ופחד במקרה הפחות טוב. מצידו, עולמו של האל הטוב הוא עולם שבו הגברים נקראים "מנהלים" והנשים מכינות קפה, אפילו אם יש בשטח אשה שהיא המנהלת בפועל, והיא אינה מתוגמלת על עבודתה. אתה יכול לטעון, כמובן, שזוהי זכותו - אבל זוהי זכות מכוערת ובלתי צודקת אלה דברים מן המציאות, לא מן הדיונים האייליים המופשטים, והם קורים בהרבה מקומות, כל הזמן. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני מכיר מקרים דומים לסיפור, הנוגע ללב, על המזכירה המנהלת. זה מצער. אבל מצער יותר שגם חוק נגד אפלית נשים לא יעזור כאן, כי קוראים לה מזכירה ולו קוראים מנהל. זה המצב החברתי שאני מסכים שיש לשאוף לשנותו, אבל חושב שחקיקה איננה הכלי המתאים - בטח לא הכלי שיציל את האבירה הנ''ל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם, במקרה הטיפוסי, באמת הסיבה היחידה לכך שהיא נשארת מזכירה והוא נהיה מנהל היא קונספירציה של המנהלים שלמעלה בגלל העובדה הטכנית שהיא אישה? אני מקבל שלפעמים כך, אבל אני חושב שיש הבדל אינהרנטי חשוב בין מנהל/ת לבין מזכיר/ה. אני אישית, חרף כרומוזום ה-Y שניחנתי בו, מזדהה יותר עם המזכירה וברור לי שאילו הייתי בסיפור הזה אז הייתי המזכיר(ה) ולא המנהל. יתרה מכך, הייתי *מעדיף* להיות המזכירה, והנה למה: יכול להיות שהיא לימדה אותו כל מה שהוא יודע, אבל האם היא רוצה להיות זו שתדבר פנים אל פנים מול העובדים הכפופים? תנזוף בהם אם צריך? תפטר אותם אם צריך? תתעמת עם מנהלי מחלקות אחרות ועם מנהל החברה כשצריך? תבוא לפייס לקוחות זועמים? זה סוג של אינטראקציה חברתית שלרבים הוא קשה ומעיק, ואף מפחיד. אני מנחש, סתם על סמך סטריאוטיפ, שנשים נוטות להירתע מעימותים כאלה יותר מגברים (באופן סטטיסטי; ברור שיש אינספור דוגמאות הפוכות לשני הכיוונים). בכל אופן, עובדה אחת זועקת בחסרונה מהסיפור שלך: האם המזכירה בכלל הציעה את עצמה לניהול המחלקה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוחה אם דווקא השיקולים שהצגת הם שמרחיקים נשים מהשאיפה להיות מנהלות. לא ברור ליי לגבי החילופין בין זכירה למנהל דווקא, אבל אימי בזמנו = שהייתה שכירה בעלת מקצוע חופשי - סירבה לקבל את תפקיד המנהלת שהוצע לה כיוון שתפקיד כזה דרש עבודה בשעות מטורפות שלא היו לה להקדיש לו. וגם, היא אהבה מאוד את עבודתה ולא רצתה להוציא חלק ניכר מזמנה על עניינים ביורוקרטיים. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |