|
||||
|
||||
אולי זה יכול לרמוז משהו: וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם, וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל-אֶחָיו, וַיַּרְא, בְּסִבְלֹתָם; וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי, מַכֶּה אִישׁ-עִבְרִי מֵאֶחָיו. יב וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה, וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ; וַיַּךְ, אֶת-הַמִּצְרִי, וַיִּטְמְנֵהוּ, בַּחוֹל. |
|
||||
|
||||
חושבני שמקור הרגש הזה הוא סימפטיה יהודית הדדית ולא התנגדות גורפת למוסד העבדות. |
|
||||
|
||||
ובנוסף, ייתכן שיש כאן גם התנגדות מסוימת למוסד העבדות - אבל לא פלא שהיא באה מאדם שגדל כיצור חופשי אבל מרגיש עצמו שייך גם לעם של עבדים. |
|
||||
|
||||
ונשאלת השאלה, מה גורם לו להרגיש כשייך לעם של עבדים? ושאלה נוספת, בהנחה שלא מדובר בתעוד היסטורי: איזה מסר רצה המחבר להעביר? |
|
||||
|
||||
אין מוקדם ומאוחר בתורה - מה שלא באמת קרה, *עדיין* לא קרה. |
|
||||
|
||||
לשאלה הראשונה - אומנתו הייתה הרי אימו, שהייתה שייכת לאותו עם. ולשנייה - בשליפה מהשרוול הייתי אומרת שהמחבר רצה להראות גם את סגולותיו הטרומיות של המנהיג לעתיד - אומץ לב והזדהות עם עמו, מהירות החלטה ויכולת ביצוע - וגם, אולי, מעין נבואה לעתיד על המכות שיפקדו את המצרים בשל דיכוי היהודים. |
|
||||
|
||||
לתשובה הראשונה - מינקת. עד איזה גיל? שנתיים? שלוש? תגובה 413322 זה מה שעיצב את השייכות הלאומית שלו? ולשניה - הייתי מצרף אל רשימת סגולותיו הטרומיות של המנהיג לעתיד, אותן רצה המחבר להראות, גם את רגישותו לעוולות. |
|
||||
|
||||
אני באמת לא יודעת עד איזה גיל היו מיניקים אז, אבל סביר שגם עד גיל 4-5. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |