בתשובה לירדן ניר, 11/12/01 10:55
 |
|
 |
||
|
||||
 |
שבור ועצוב הם פעלים פר-אקסלנס במשקל פעול של בניין קל זמן הווה. נכון שהם עברו תהליך של "התאבנות" ומשמשים כתואר אך במקור הם כאלה. לכן נהוג לכנות הווה בשם בינוני כדי לכלול בתוכו גם אותם. ביקשת דוגמאות לקל כפועל: מנשרים קלו ומאריות גברו. נכון שכיום הוא כבר לא בשימוש יצרני אבל עדיין הפועל וכל האפשרויות הגלומות קיימות ונכונות לשימוש. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הו, שכחתי שאני מדבר עם בלשן אמיתי (שלא כמוני). <טון שפל-רוח> אני מבין שהבלשנים העבריים מסווגים את המילים במשקל פעול כפעלים. ברור שהם אכן נגזרו מפעלים, אבל התוכל להסביר לי מה ההצדקה להחשיב אותם לפעלים? אתה אומר שהם מתנהגים כשמות תואר, ולא כפעלים. האם פעם הם התנהגו אחרת? האם היום יש מילים במשקל זה המתנהגות כפעלים? אפילו הגזירה שלהם מפעלים היא, תקן אותי אם אני טועה, דיאכרונית ולא סינכרונית (למדתי משהו!): הרי הפועל "עצב" בבניין קל (ממנו נגזר 'עצוב') כבר לא קיים היום בתודעת דוברי העברית. אתה צודק באשר ל"מנשרים קלו", ונדמה לי במעורפל שאפשר גם לומר בזמן עתיד "ייקל עליך לעוף אם תצמיח כנפיים", אמנם במשמעות השניה של "קל". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעתיד - ''כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו''. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |