 |
|
 |
||
|
||||
 |
אמא שלך ריססה לך את הראש ב K300? איפה היתה המועצה לשלום הילד? ברצינות, החלק הראשון היה קצת שטאנצי מדי לטעמי (השיטה הזו של לכתוב רשימת מכולת של זכרונות ילדות היא קצת לעוסה מדי). אבל הסיפור עובד. נשאבתי פנימה. תודה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
תודה מאוזומר על תגובתך. לגופו של עניין ולגופה של תגובה אומר להגנתי, שאני זו שביקשה והפצירה ואכן רוססתי קלות בקצוות שערותיי בקוטל החרקים הצהוב והמוכר. מאז, ראה זה פלא, שערי פורח ומלבלב ברון ובגיל נטול חרקים זעירים מרובי רגליים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא קורא שירים בד''כ (למעשה, השירים המתפרסמים באייל מהווים אחוז משמעותי מהשירים שקראתי מאז סיימתי את ביה''ס התיכון), ואולי משום כך סגנון הכתיבה לא נראה לי שטאנצי ולעוס. אהבתי את השירים מאוד, יותר משירים אחרים שהתפרסמו באייל - ובעיקר את החלקים דמויי הפרוזה וזרם התודעה. בהצלחה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אייל אלמוני יקר, תודה גדולה על מילות העידוד. אין דבר משמח עבור אדם שכותב לקבל שבחים מן הסוג שחלקת לי. עשית לי את הערב הזה ועל כך תודתי לך. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |