 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני לא אוהבת ריח סיגריות ולא את העשן, אבל אני מנומסת ולא אוהבת להתבלט ואף פעם לא אומרת לאנשים שיכבו את הסיגריה, לא בתקיפות ולא בלעדיה. אני גם אף פעם לא עושה הצגות דרמטיות מהסוג שאביב מתאר. יש לי מחלת ריאות כרונית ולפעמים זה מביא לפרצי שיעול שאין לי שליטה עליהם. ברגעים כאלה אנשים ממילא שואלים אם אני רוצה שיכבו את הסיגריה, ואני אומרת שאם הם יכולים - אז כן, בבקשה. אמירת ה''אם אתה יכול'' נובעת מכך ששני הורי עישנו וכך למדתי שיש מעשנים שקשה להם מאוד לכבות את הסיגריה באמצע, ולכן אני נוטה להתחשב באפשרות שלפניי עומד אחד כזה. אני חושבת שיש עוד הרבה לא-מעשנים כמוני - מנומסים ומאופקים ומשתדלים להגיע לשיתוף פעולה עם המעשן - ורק כשהם באמת מרגישים צורך ודחיפות. התמונה שמצטיירת בדיון הזה, של שני קצוות קיצוניים - מעשנים חוצפנים שאין להם אלוהים מצד אחד ולא-מעשנים צדקנים ונודניקים מצד שני, נראית לי מוגזמת לגמרי. רוב האנשים משתי הקבוצות נמצאים היכנשהו באמצע. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
Hear, Hear!
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היר היר וואט? למה הבחורה המסכנה והביישנית צריכה לחכות להתקף קולני של מחלתה הכרונית, לפני שהמעשן יואיל בטובו לשאול אותה - לפעמים, אם הוא נחמד ואמפתי - האם היא מעוניינת שהוא יכבה את הסיגריה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רילקס. היר היר לאמירה שרוב האנשים הנורמטיבים (מעשנים ולא מעשנים כאחד) אינם דומים לתמונה המעוותת שהצטיירה בדיון זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי הוא לא יכול לנחש את זה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולכן החוק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה רציני? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בעניין העישון, אבל הרבה פעמים חוק נועד להסדיר דברים שמשא ומתן פרטני לגופו של עניין עושה את החיים למתישים מידי. אני חושב שההגבלה על מהירות הנסיעה הוא מן חוק כזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא הדוגמא של ההגבלה על מהירות הנסיעה היא דוגמא לא הולמת. (כלומר, היא אולי דוגמא הולמת לאיך היה חוק העישון צריך להיות): בעניין ההוא של מהירות הנסיעה המחוקק (או מתקין התקנות) בהחלט נכנס למשא ומתן פרטני לגופו של עניין: קודם כל הוא הגדיר *חמישה* סוגי דרכים, שבכל אחד מהם ישנה ברירת מחדל אחרת לגבי המהירות המותרת. אבל הוא לא הסתפק בכך: בכל אחד מאותם סוגי דרכים1 הוא הסמיך את רשות התמרור לקבוע לקטע כביש ספציפי מהירות מותרת נמוכה *או גבוהה* ממהירות ברירת המחדל של אותו סוג דרך. __ 1 למעט, אולי, רחוב משולב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל הוא מונע את המשא ומתן החופשי בין בגירים, וגם מונע (אם כי לא לגמרי) את ההתמקחות מצד הנהגים מול הרשויות. הגמישות שמוענקת בחוק לרשות התמרור היא לא רלוונטית. נחזור לדוגמת הביישנית החולנית שצריכה ליידע כל מעשן בסביבתה שהיא חולנית. כאשר יש חוק, היא לא צריכה לשכנע שהיא באמת חולנית ושהעשן "באמת" פוגע בה והיא לא סתם רודפת תשומת לב. החיסכון בצורך במשא ומתן אולי פוגע בחופש הפרט, אבל הוא מאוד מייעל את ההתנהלות היום יומית. לא חקרתי את חוק העישון הנוכחי,האם הביקורת היא שהחוק לא מספיק פרטני? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, הביקורת (שהועלתה כאן בדיון) היא שהוא גורף מדי, וכולל מדי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם החוק היה דורש שבכל מוסד ציבורי1 יהיה שלט שמכריז אם העישון אסור או מותר, היתה לי הרבה פחות ביקורת כלפיו. כנ"ל לחוק שהיה אוסר לעשן במקומות בהם לא סביר לצפות מהלקוח לבחור אלטרנטיבה שמתאימה לצרכי הנשימה שלו, לדוגמא תחבורה ציבורית; אני לא חושב שנכון לצפות מאלמוני לחכות בתחנה עד שיגיע אוטובוס ללא עישון. אני כן חושב שנכון לצפות מפלמוני שיבחר בית מרקחת ללא מעשנים אם זה מה שחשוב לו. ___________ 1- כולל חנויות, בתי קולנוע, בתי זונות וכיו"ב. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |