בתשובה לא. דה בוטון, 08/02/08 12:44
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני לא אדבר בשם אביב, אבל אני לא חושבת שהוא "לוקח את כל החוקים", אלא סדרה של חוקים (והצעות חוק) מהשנתיים האחרונות שמעידה על מגמה. בכל המקרים מדובר בחקיקה שמטילה מגבלות על הפרטים, בנוגע למצבים שהחוק ברמה זו או אחרת כבר מתייחס אליהם, בנוגע לבעיות שהפרט יכול לפתור בעצמו או שהשוק החופשי דווקא כן נותן להם מענה.1 1בניגוד למצב בשוק העבודה, למשל (לדעתי, כמובן) או הטרדות מיניות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אלו בדיוק הטענות השו"חיסטיות. תיאורטית, הפרט יכול לפתור בעצמו כל בעיה, לבד או באצעות התאגדות - כולל המצב בשוק העבודה או הטרדות מיניות - יש על זה מספיק דוגמאות בדיון זה ובאחרים. המדינה מתערבת אם לדעת המחוקק יש כשל שוק, בו למרות יכולתו של הפרט לבתערב הוא לא עושה זאת מסיבות אלו ואחרות (באמת שדוגמאות לא חסר). הדיון על חוק העישון צריך לבחון: - האם קיים כאן כשל שוק (לדעתי כן) - האם על המדינה להתערב (לדעתי כן) - עד כמה ההתערבות צריכה לפגוע בחופש הפרט (כאן אני מסכים שיתכן שהיו דרכים פחות פוגעניות לפתור את כשל השוק) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעשית, הפרט לא יכול לפתור בעצמו כל בעיה, בעיקר לא במצבים של פערי כוחות קבועים (למשל בשוק העבודה או הטרדות מיניות). מעשית, מגמת החקיקה האחרונה אליה אני מתייחסת נוגעת למצבים בהם הפרט *יכול לפתור את הבעיה*. אם המדינה הייתה בוחרת *לעודד* מגמות כלשהן לגבי המצבים האלו כדי להקל על הפרט לבחור בדרך שהמחוקק חושב שהיא טובה והולמת יותר1 - נהדר. אבל שלא יתימר להחליף את שיקול הדעת שלי. 1 למשל לחייב ספקיות אינטרנט להודיע ללקוחות חדשים על האפשרות לבקש חסימות לאתרים מסוימים, לבטל את המע"מ2 על מכירת אפודים זוהרים, להעניק העדפה מסוימת בטיפול רפואי לתורמי דם, להעניק הטבות למעסיקים שמעסיקים אנשים עם מוגבלויות וכו'. 2דוגמא מצוינת - המדינה רצתה לעודד אנשים לגור באילת. חוק שהיה אוסר על בניית בתים חדשים בכל עיר שאינה אילת הוא בלתי סביר בעליל. ביטול המע"מ בעיר - כן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניסיון אחרון לבדל את הדעה שאני הצגתי לאורך הדיון, ודי. אחזור שוב על הטיעון (ובפעם האחרונה, אני מבטיח), על מנת להבדיל את האופן בו אני מציג את הדברים לבין האופן בו בחר, פורש לא במדויק או נגרר השכ"ג (ו*אולי* במידה מסוימת גם עפרונית) בהצגת הדברים: מעולם לא העלתי טיעון שוחיסטי בדיון זה ומעולם לא אמרתי שאסור לפגוע בחופש הפרט בשום מצב ואופן. טענתי בדיוק את הטענה הצנועה שיש דרכים פחות פוגעניות לפתור את הבעיות (וניסיתי לנמק כמיטב יכולתי המוגבלת) ושהדרכים הלא פוגעניות התקבלו, מתקבלות וימשיכו להתקבל (אם לא תהיה ריאקציה ציבורית לתופעה) משום ש: 1) בקדנציה הנוכחית יש נסיגה בכנסת ישראל ובציבור בחשיבות של שיקולי חופש הפרט (מזלזים בקלות מידי בטיעון). הבעיה היא לא אי ההתיחסות אל "חופש הפרט" כאל אל שיש לסגוד לו ושאין לחלל את כבודו משום שהאליל "שוקי" יסנוט בנו על סתירות פנימיות וחוסר עקביות. הבעיה עליה אני מדבר היא זלזול בדרישה להכניס את ערך "חופש הפרט" במסגרת הגדולה של השיקולים, האיזונים והבלמים של המחוקק. חסרות הסתיגויות פנימיות ובלמים חשובים בהצעות חוק ובחוקים שאושרו. חובת הציבור להזכיר למחוקק שלערך הזה יש חשיבות בעיניו, גם אם כולנו מסכימים שזה לא אלוהים. 2) בקדנציה הנוכחית "ישראל ביתנו" ומפלגות גרועות נוספות דוחפות "חוקי חסון" שלומפריים למינהם שמונסחים בצורה רשלנית ועצלנית, בלי חשיבה מעמיקה מעבר ל"יש בעיות ואנחנו אנשים עם כוונות טובות, אז ההצעה שלנו תעשה בהכרח רק טוב". משהו חורק במערכת שאמורה לבקר את החוקים החובבניים הללו. הצגתי את הבעיות שיש בחוק העישון, אבל קל גם להציג המון בעיות בחוקים האחרים אותם הזכרתי. חובת הציבור להתעניין ולבקר את מה שמתרחש בכנסת (לא הרבה קוראים חוקים כלשונם וחבל), מעבר לקריאת כותרות בעיתונים ובחירת מפלגה פעם בשלוש שנים. אפשר בקלות להתוכח עם הטענות שלי, אבל אין פה שום שוחיזם והדיון השוחיסטי הוא פעולת הסחה, טשטוש הנושא האמיתי ופניה אל מחוזות מוכרים ונעימים של הדיון האוטומטי, המוכר והנעים בו אין שום אמביבלנציה או דברים שהם מצד אחד, אבל גם מצד שני. זה ניסיון להחליף דיון פוליטי דמוקרטי רגיל בתוך מסגרת המשחק בדיון מטא-פוליטי על חוקי המשחק עצמם. זה היה מעניין ב-20,000 התגובות הראשונות בנושא, אבל זה "קצת" איבד בעיני את הקסם. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |