|
||||
|
||||
טוב, אני לא יודע לגבי אינטלקטואלים, ישראלים או צרפתים, אבל נסיוני האישי מצביע על יסוד של אמת מאחורי הסטריאוטיפ של הערס המעשן. |
|
||||
|
||||
נסיוני האישי מצביע על יסוד של אמת מאחורי הסטריאוטיפ של הערס המעשן, האינטלקטואל המעשן, הכתב הלחוץ שצריך להספיק לסיים את הטור שמעשן, הבחור החייכני עם הלבוש של מישהו שחזר הרגע מהודו ותמיד מגלגל לבד בשנטי את הסיגריות בזמן שהוא מספר איזה סיפור מצחיק וחכם שמעשן ועוד. |
|
||||
|
||||
הסטריאוטיפים שלך נכונים לגמרי. ועדין, הקביעה שלי ככל הנראה נכונה, היות ואוכלוסית הערסים גדולה מאוכלוסיית הכתבים בפרט והידוענים בכלל. הבעיה היא התגובה הפבלובית של משטרת הפוליטקלי-קורקט, שאת תפיסת העולם שלה אפשר לצמצם לשני משפטים - משפט מס' 1: "לא יתכנו הבדלים ממוצעים בין אוכלוסיות שונות (בין אם השוני הוא תרבותי, לאומי, עדתי, דתי, מגדרי, גזעי, גיאוגרפי, גילאי או כל מאפיין אחר של אוכלוסיה, לרבות הרגלי גלישה באינטרנט, העדפת אמבטיה על פני מקלחת ועישון)". משפט מס' 2: "מי שטוען אחרת, הוא גזען". |
|
||||
|
||||
האינטלקטואל המעשן? אפשר לסבול הכל, אבל לא טעות כל כך חמורה! אצל האינטלקטואל זה סיגאר, בייחוד אם הוא צרפתי (האינטלקטואל, לא הסיגאר), ואם זאת סיגריה - היא מזמיר טריקים. |
|
||||
|
||||
נסיוני האישי (והעצוב) מצביע על יסוד של אמת מאחרי הסטריאוטיפ של היהודי בעל האף הארוך. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |