 |
הפעולה הקרקעית יצאה לדרכה במקביל לקבלת החלטה 1701 של מועצת הביטחון. הנוסח המספק מבחינת ישראל היה ידוע כמה שעות לפני תחילת הביצוע. ההחלטה לא נכפתה על ישראל, מטרת "המלחמה" היתה להגיע להחלטה כזאת (בניגוד לצפיות הציבור שציפה לניצחון מוחץ). אם כך איזה מניעים מדיניים היו יכולים להיות?
משך הזמן שנדרש לשלב הראשון של המבצע הוערך ע"י צה"ל ב 96 שעות. מטרת הפעולה כפי שהוגדרה ע"י הרמטכ"ל הייתה צמצום ירי הרקטות לתוך ישראל ולא מטרות מדיניות. מה ניתן היה לצפות ממבצע שברגע תחילתו כבר נשמע גונג הסיום שלו? איזה הצלחה צבאית או מדינית צפויה למבצע כזה?
אני חושד שלא הייתה מטרה רציונלית כלשהי למבצע. פניקה. זה המניע למבצע. הרמטכ"ל ושר הבטחון פחדו לסיים את הדישדוש של המלחמה בלא כלום - ולעמוד מול הציבור היוצא מהמקלטים בידיים ריקות. בסוף הצליחו לגרור את אולמרט לתוך העניין.
ועדת וינוגרד קובעת אחרת. אבל אם תקרא את הקטע הרלוונטי בדו"ח (עמודים 564 - 574) תראה שהרבה עובדות אין להם כדי לחזק את קביעתם. מדוע אם כן קבעו כך? אני חושב שחברי הועדה חשבו על טובת המדינה ולא על האמת. כנראה לא רצו ליצור תקדים שיכבול ידי ממשלות בזמן מלחמה.
אתה משתלח בצבא יותר ממה שמגיע לו. מבחינת צמרת צה"ל שפעלה באופן קוהרנטי לחלוטין עם הממשלה, לא הייתה בכלל מלחמה; היה נסיון ליצור משבר, "לעשות שריר" שיוביל, באמצעות הסדר בינלאומי, ליתרונות עבור ישראל. קובעי המדיניות לא התכוונו כלל להגיע להכרעה צבאית, ורצו למזער את כמות הקורבנות שיעלה "השריר". זה ההקשר שבו צריך להבין את התנהלות צה"ל.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש