בתשובה לא. דה בוטון, 30/01/08 22:37
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בעיני הטעות היחידה של הממשלה בנושא הפעולה הקרקעית היא העיכוב בקבלת ההחלטה על ביצועה - היה צריך להחליט על כך שבועיים קודם, כשהיה ברור שחיל האוויר המהולל לא מסוגל לעצור את הקטיושות. אני מאמין גם לאולמרט וגם לועדת וינוגרד שההחלטה לא נבעה ממניעים פוליטים ציניים אלא מדיניים. ככה ראיתי את זה בזמנו והיום אני רק משוכנע בכך עוד יותר. אם הצבא העלוב שלנו היה מנצל את מלוא 60 השעות שהוקצו לו להשתלטות על השטח ולטיהורו ולא מתחפר אחרי 24 שעות אז בנוסף להישג המדיני (שהושג גם כך) היה מתלווה הישג מורלי הרתעתי, שגם הוא לגיטימי לחלוטין ונחוץ במערכת היחסים שלנו עם שכנינו. אל תזלזל ב"יציאה עם הישג" וב"הוכחת יכולת". הסתפקות בפעולות מהאוויר ולאורך הגבול בלי כניסה מאסיבית הייתה כהודאה בכך שצה"ל מפחד מעימות קרקעי עם החיזבאללה. הפעולה כפי שבוצעה הוכיחה שהיתה לצה"ל סיבה טובה לפחד. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הפעולה הקרקעית יצאה לדרכה במקביל לקבלת החלטה 1701 של מועצת הביטחון. הנוסח המספק מבחינת ישראל היה ידוע כמה שעות לפני תחילת הביצוע. ההחלטה לא נכפתה על ישראל, מטרת "המלחמה" היתה להגיע להחלטה כזאת (בניגוד לצפיות הציבור שציפה לניצחון מוחץ). אם כך איזה מניעים מדיניים היו יכולים להיות? משך הזמן שנדרש לשלב הראשון של המבצע הוערך ע"י צה"ל ב 96 שעות. מטרת הפעולה כפי שהוגדרה ע"י הרמטכ"ל הייתה צמצום ירי הרקטות לתוך ישראל ולא מטרות מדיניות. מה ניתן היה לצפות ממבצע שברגע תחילתו כבר נשמע גונג הסיום שלו? איזה הצלחה צבאית או מדינית צפויה למבצע כזה? אני חושד שלא הייתה מטרה רציונלית כלשהי למבצע. פניקה. זה המניע למבצע. הרמטכ"ל ושר הבטחון פחדו לסיים את הדישדוש של המלחמה בלא כלום - ולעמוד מול הציבור היוצא מהמקלטים בידיים ריקות. בסוף הצליחו לגרור את אולמרט לתוך העניין. ועדת וינוגרד קובעת אחרת. אבל אם תקרא את הקטע הרלוונטי בדו"ח (עמודים 564 - 574) תראה שהרבה עובדות אין להם כדי לחזק את קביעתם. מדוע אם כן קבעו כך? אני חושב שחברי הועדה חשבו על טובת המדינה ולא על האמת. כנראה לא רצו ליצור תקדים שיכבול ידי ממשלות בזמן מלחמה. אתה משתלח בצבא יותר ממה שמגיע לו. מבחינת צמרת צה"ל שפעלה באופן קוהרנטי לחלוטין עם הממשלה, לא הייתה בכלל מלחמה; היה נסיון ליצור משבר, "לעשות שריר" שיוביל, באמצעות הסדר בינלאומי, ליתרונות עבור ישראל. קובעי המדיניות לא התכוונו כלל להגיע להכרעה צבאית, ורצו למזער את כמות הקורבנות שיעלה "השריר". זה ההקשר שבו צריך להבין את התנהלות צה"ל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאמור, אולמרט טוען אחרת וועדת וינוגרד קיבלה את טענתו. אני דוקא נוטה להאמין לגרסה הזאת וחושב שגם הפגנת שרירים בזמן הפציעות היא דבר חשוב. אם מתקפה קרקעית ביום האחרון היתה דוחקת את החיזבאללה אל מעבר לליטאני וביום האחרון ירי הרקטות היה יורד ב90 אחוזים, החיזבאללה היה רואה בכך כישלון וכושר ההרתעה של ישראל כלפיו (וכלפי כל אויב אחר) היה מתחזק. צה"ל הציג לממשלה מצג שוא ביחס ליכולות שלו, הן בפעילות אווירית נטו והן בפעילות הקרקעית. המפקדים הבכירים שכחו שלחימה היא לא מעצר חשודים באמצע הלילה בכפר פלשתינאי כאשר מדובר ביחס של 20 לוחמים על חשוד אחד ועל הפעולה מפקד האוגדונר. כאשר יוצאים למעצר לילי, הדבר החשוב ביותר הוא שאף חייל לא יפגע. אם יש פצוע, מבטלים את המעצר ומחלצים את הכח מיד. בלבנון זה לא עובד ככה. אתה לא יכול לבטל את ההשתלטות על כפר באמצע כי יש חייל פצוע אנוש, אבל בפועל זה בדיוק מה שקרה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |