 |
'
אאל"ט, הנתון הידוע הוא שגידול הצמחים לצרכי אנרגיה 'גזל' כ-13% מהשטחים ששימשו בעבר לדגנים למאכל. מצד שני מתחולל שיפור מתמשך בתהליכי יצור המזון בעולם. מצד שלישי נוספים מאות מיליוני צרכנים, בעיקר מאסיה ומדר' אמריקה, למעגל הביקוש הראשוני (והמשני - דרך הרחבת הסל גם למוצרי בשר) למיני הגרעינים.
קשה מאוד, כמעט בלתי אפשרי, לשקלל את הפרמטרים השונים באופן שיטתי ע"מ לשרטט עקומות היצע וביקוש כלל-עולמית. גם בגלל העובדה שחלק נכבד מהתוצרים האגרריים במדינות הענק כסין, הודו, פקיסטאן, אינדונזיה וברזיל - נצרכים לשימוש עצמי ו/או כסחר חליפין. בשנת 2007 עלו מחירי הקומודיטיס החקלאיים בצורה דרמטית בפרספקטיבה של עשורים קודמים. כנראה שלחצי הביקושים יגרמו להמשך מגמה זאת גם בשנים הבאות.
הצמיחה האדירה בסין ובהודו מנקזת כיום את עיקר גידול הביקוש למתכות רגילות. אין לזה קשר ישיר לדרישה למוצרי מזון. התרחבות מעמד הביניים במדינות אלו (ואחרות) דווקא מאיצה ביקושים למוצרים ברי-קיימא כגון מכוניות, טל' סלולאריים, מחשבים, טלוויזיות, מקררים, מזגנים וכו'. ככל שמטפסים בסולם החברתי משקל המזונות הבסיסיים פוחת, ועוברים לסל שונה לחלוטין.
.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש