|
||||
|
||||
הזוגות מתעופפים ביחד ונוחתים בסמוך זה לזו. או שנמצאים בנקודות שונות וקוראים אחד לשניה, ולהיפך, ואז בן/בת הזוג מצטרף/ת. הציפור הגדולה טסה סולו, וכשהיא משנה מיקום עורבים אחרים מגיעים גם הם אבל שומרים על ריחוק מסוים. כאילו נותנים לה את הספייס שלה מתוך כבוד לפרטיות ולבחירות האישיות שלקחה כרווק/גרוש/פרוד/אלמן. אני חושד שוועד הבית במגדלי אקירוב שיחדו את הלהקה בהצעת דיל 'הכל כלול' לסופשבוע ארוך. עם הפעלות לגוזלים, דיסקו בבריכה, רכיכות ותולעים וערמונים קלויים על האש 24 שעות ביממה. לא מכבר תפסתי איזו מחומצנת בלונד משלהם נוסעת בג'יפ האמר כאן ברחוב, לוטשת עיניים כלפי מעלה ומדברת כל העת בפלאפון. ואצלנו אין אפילו מכולת למצער, שלא לדבר על קניון או בוטיק יוקרה בסגנון כיכר המדינה. ככה זה - המרפסת של השכן העשיר תמיד גבוהה יותר. |
|
||||
|
||||
אם זה המצב, אתה צריך לתפוס איתם שיחה ולהסביר שבשביל החבר'ה מאקירוב הם בס''כ תם אטרקציה לרגע, לא חברים שאפשר לסמוך עליהם. |
|
||||
|
||||
ברור כי המניעים של ה'אקירובים' אינם טהורים, והם מנצלים את העורבים 'שלי' כמנהגם בעובדי קבלן. הצרה היא שיש להם אינטרס קיומי בחיזור אחר עופות הקרע...רע. לא לשם העברת הגנום אלא לשימור המאגר הקיים. צאצאיהם בני מינם. ילדיהם הרי קוראים עיתונים ברשת, ולבטח צופים בטלוויזיה. חלקם אפילו הולכים לבתי ספר רגילים. שם הם נתקלים בביטויי גנאי קשים כלפי ההורים. מכנים אותם קפיטלסטים חזיריים, מושחתים, נצלנים, הורסי איכות הסביבה ומזהמי הים, האויר והיבשה. וכבר אי אפשר לקנות אותם בעוד איי-פוד חדש לאחר שיש להם כבר שלושה. אז חושבים מחוץ לקופסה. עובדים בדיוק בשיטות המוכרות להם ממערכות בחירות. עם קבלני קולות. מחפשים עורבים בעלי מעמד והשפעה בקהילה, מצ'פרים אותם באברה רחבה ובמקור פתוח לרווחה - כספי תרומות כאילו - והללו יבטיחו ג'ובים וטובות הנאה לבני עדתם. להיא משכנתא מוגדלת ומסובסדת לשיפוץ והרחבת הקן. להוא עם הזנב המרוט משרת משגיח מלמעלה על כיסוי הראש מטעם משרד הדתות, שבצידה גם שידוך עם עורבת עגונה. ככה בונים כוח פוליטי. וכך הם יוכיחו לילדים כי במציאות האמיתית בעצם ההורים הם אנשים טובים בבסיס. שוחרי טבע נלהבים, דואגים לחי ולמעופפים האפורים, תורמים לאקולוגיה ועוזרים לאבולוציה. מה זה בשבילם להעביר דירה כמה עשרות משפחות... תמיד ניתן לקמבן את הקמפיין לפרויקט 'פינוי בינוי' ולהכניס על הדרך עוד קצת ג'ובות לחשבון אוף-שור. מה שנקרא - שתי ציפורים בשוט אחד. |
|
||||
|
||||
היום אחה"צ סוף-סוף שמעתי קריאות עורב. לא משהו קבוצתי. יותר בבודדת. פתחתי חלון ותריס (בסגנון ריטה לפני ואחר הפירוד מרמי) וגיליתי את הענק/ית משחר/ת שוב על מרפסת חלון המטבח. האמת - התרגשתי. מין איחוד משפחה שכזה. שמתי לו/לה גבינת גאודה ופיסות כבד הודו מטוגנות בשמן ובצל. תוך דקות הכל נאכל. אבל ככלות הסעודה נעלמה הציפור/ה אל הלא-נודע. נפלאות דרכי העורבים והתנהלותם האורבנית. מקווה שישובו חזרה. |
|
||||
|
||||
אחרי סעודת הפאר שהגשת לו, יש להניח שהענק דנן ישוב בחדווה. אם יביא את האחרים זו שאלה, תלוי כמה הוא אגואיסט. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |