בתשובה לדובי, 17/01/08 17:45
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני אתחיל מההתחלה. אתה תובע סימטריה בין המעסיק למועסק. על סמך אתה מבסס תביעה זו? בשוק הפרטי ברור שאין סיבה שתהיה סימטריה כזו. הסימטריה קיימת בנקודה בסיסית יותר. כל אדם, יש לו הזכות להיות מעסיק, וכן הזכות להיות מועסק. מרגע שבחרת תפקיד במשחק הזה, בהתאם להעדפותיך וכישוריך, נכנסת אליו על כל המשתמע ממנו. אין סימטריה בין הורים לילדים, אין סימטריה בין מורים לתלמידים, אין סימטריה בין משווקים לצרכנים, אין סימטריה בין מפקדים לחיילים – מדוע שתהיה סימטריה בין מעסיקים למועסקים? כאשר מדובר בעובדי ציבור, המצב קצת יותר מסובך, שכן המעסיק הוא המדינה, אבל בכל זאת, אני ממש לא מבין מדוע מצבם של עובדי המדינה צריך להיות טוב מזה של המועסקים בשוק הפרטי. אם אתה אתה חייב לתבוע איזו סימטריה הרי ש*זו* הסימטריה המתבקשת. בסופו של דבר, אנחנו, אזרחי המדינה, משלמים את משכורתם של עובדי המדינה. במילים אחרות, אני מרוויח שכר מסויים, הנגזר מכח המיקוח הפרטי שלי מול המעסיק שלי. רק טבעי הוא הדבר שגם עובד המדינה אותו אני מממן יאבק על חלקו באותם הכלים העומדים לרשותי. אם לרגע תעמיד על הציר הנ"ל את המרצים השובתים אל מול עמיתיהם המרצים-מן-החוץ, הרי שהאבסורד ממש זועק לשמיים. נראה לי שזכות ההתאגדות לבדה מספיקה בהחלט לאלו שהמדינה אכן זקוקה לכישוריהם. זכות זו מספקת להם שווה-ערך לזכות ההתפטרות של עובד בשוק הפרטי (שכן כאמור כח עמידתה של המדינה עלול להיות גדול מזה של מעסיק פרטי). בכל הנוגע לשביתות, הרי שאני שותף לגמרי לדעתו של "המסביר". מה גם שהפתרון שהוצע בתחילת הדיון, בו כל צד מספק הצעת פשרה, ובורר חיצוני בוחר את זו הרדיקלית פחות, *ככתבה וכלשונה*, נשמע לי כמו תחליף ראוי לחלוטין לשביתה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כי אדם תלוי בהכנסתו על מנת להתקיים, והחברה המודרנית (מאז המאה ה-19) הבינה שראוי לאפשר לאדם להתקיים בכבוד. כי מצב בו יש מערכת יחסים כל כך לא סימטרית הדרושה על מנת לספק צורך קיומי כל כך חשוב (מצדו של החלש במערכת היחסים) מזמין ניצול ותנאים שקרובים לעבדות. לא צריך להרחיק עד למכרות הפחם באנגליה במאה ה-19, מספיק להביט בתנאים של העובדים החלשים והלא-מאוגדים בארץ - עובדי השמירה, הנקיון, העובדים הזרים וכיוצא בזאת. מוטב היה לאנשי ההיי-טק, שרגילים ליחסי-כח קצת יותר מאוזנים ביניהם לבין המעסיק, לו היו מפסיקים לראות את כל שוק העבודה כאילו הוא איזה חברת סטרט-אפ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצד שני, בכל מקום בו נעלמים או דועכים ערכים הומניסטיים או שיש חוסר יכולת לקחת בחשבון את התמונה הכללית, הזכות לשביתה והזכות להתארגן מחריפה את הפגיעה בלא מאורגנים, בזמן שהיא מגנה על החברים באיגוד. נוצרת חברה ששומרת (או מנסה לשמור) על זכויות של איגודים, במקום על זכויות של בני אדם. מעבר לעובדי השמירה, הנקיון, העובדים הזרים או אפילו העובדים מן החוץ באוניברסיטאות, דוגמא מצוינת היא הפתרון שהאוצר, המרצים, ההסתדרות וור"ה יגיעו אליו (אולי) עד מחר בצהרים. את הכסף שיכניסו לכיס של המרצים, פשוט יקחו מהכיס של הסטודנטים, עפ"י המלצות ועדת שוחט. או שאתה חלק מפמיליה או שאתה לא כלום. ולא, אין לי פתרונות קסם למצב הקיים. לפעמים, כשאני במצב רוח ציני במיוחד, אני לא יכול שלא להסכים עם אורוול לגבי כיוונה של החברה המודרנית. If you want a vision of the future, imagine a boot stamping on a human face - forever.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקומות בהם נעלמים הערכים ההומניסטים לא יגנו על זכויות הלא-מאורגנים בין כה ובין כה. השאלה המעניינת יותר היא האם תופעת ההתאגדות מקלה על העלמות הערכים ההומניסטים (כי היא מקלה על שיטת ''הפרד ומשול'' ומפוררת סולידריות בין קבוצות עובדים) או דווקא מקשה עליה (כי עובד מאורגן הוא אזרח המודע יותר לזכויותיו, למשל). אני חושב שמבט זריז על העולם יגלה שהקורלציה בין מידת ההתאגדות לבין הערכים ההומניסטיים היא לא חד משמעית לאף כיוון, אבל יכול להיות שאני טועה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן שאלה מעניינת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כבר מצטטים, אז כדאי לצטט את הטובים ביותר: "ברוך הבא למין האנושי - אנחנו יצורים חביבים שכאלה." | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רצית להגיד משהו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדוע אין סימטריה בין משווק לצרכן? כצרכן, מישהו יכול להכריח אותי לקנות? כמשווק, מישהו יכול להכריח אותי למכור? מישהו יכול למנוע ממישהו להתמקח על המחיר? לאיים להחליף מוצר? כל שאר הדוגמאות שלך הן פגומות מן היסוד. המועסקים אינם ילדים ואינם פקודים. הם אנשים מבוגרים ולא יתכן שהם יהיו נתונים לחסדיו של מעסיק - המעסיק לא עושה להם טובה בזה שהוא מעסיק אותם, בדיוק כמו שהם לא עושים לו טובה בכך שהם עובדים אצלו. מדוע אתה חושב שמועסקים בשוק הפרטי אינם יכולים להתאגד או לשבות? הם יכולים, והם גם עושים זאת (אם כי לעיתים רחוקות יותר - גם כי מעסיקים פרטיים פועלים באופן נחרץ יותר (ובלתי חוקי) כדי למנוע התאגדות של עובדים, וגם כי כשכבר יש התאגדות של עובדים, מעסיקים נרתעים יותר מלהגיע למצב של שביתה כי הפגיעה הישירה בהם יותר מורגשת מאשר פגיעתה של שביתה במגזר הציבורי. אבל זה לא אומר שאין דוגמאות: שביתת המלצרים שהייתה לאחרונה, לדוגמא, או שביתת פועלי הדפוס בידיעות לפני מספר שנים). זה שבשוק הפרטי היום ישנם יותר ויותר עובדים לא מאוגדים, זו בעיה של העובדים הללו, ובמידה רבה גם אשמתם (אבל לא רק. גם ההסתדרות אשמה בהזנחת העובדים שאינם שייכים לאיגודים החזקים). לכן, הם לא נלחמים בכלי שאין לך, הם נלחמים בכלי שיש גם בידיך - אתה בוחר שלא להשתמש בו, משום שאינך מרגיש צורך להתאגד. יש לך מספיק כוח. אגב, זו גם תשובה למסביר לצרכן - מכיוון שהם עובדי ציבור (כלומר, הציבור משלם להם את המשכורת) הגיוני שהפגיעה הכלכלית תהיה ב"מעסיק" שלהם, כלומר כלל הציבור. אין אפשרות אחרת. לא הבנתי איך זכות התאגדות בלי שום כלי שייתן איום בידי העובדים עוזרת למישהו. יופי, אז האיגוד בא ואומר שהוא רוצה לשנות את תנאי ההעסקה. המדינה אומרת "לא רוצה". מה הלאה, לדעתך? ההצעה שהצעת בסוף דבריך פשוט פותחת פתח למשחקי "דילמת אסיר" של מציאת התוכנית הטובה ביותר עבורי שתהיה קצת פחות זוועה מתוכניתו של הצד השני. אם אתה חושב שהתוצאה תהיה בדרך כלל תוכנית "אמצע הדרך", אתה לא מכיר את תורת המשחקים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סתם דוגמא להתאגדות גם בסביבת ה"שוקי": שביתת הכותבים בארה"ב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי הפסקה האחרונה שלך: אין שום קשר בין הרעיון של בורר שחייב לבחור בין שתי הצעות (בוא נקרא למשחק זה "הבורר") לבין דילמת האסיר. בדילמת האסיר לכל צד יש שתי אסטרטגיות לבחור מהן, כאשר שיווי המשקל הוא במצב ששני הצדדים מרמים, ושניהם יוצאים מופסדים לעומת המצב ששניהם משתפים פעולה. זהו אינו משחק סכום אפס! לעומת זאת, ב"בורר" מדובר בקירוב טוב על משחק סכום אפס: ככל שהמרצים יהיו מרוצים יותר, האוצר יהיה מרוצה פחות. לכן אפשר לדבר על רצף אסטרטגיות ששקול לסכום שישלם האוצר למרצים(1). בהנחה שיש "נקודת איזון" X שהיא הנקודה "הצודקת", כלומר שבאופן אוביקטיבי מייצגת את הסכום שמגיע למרצים, הלוא שהמרצים יגישו הצעה של X ועוד אפסילון והאוצר - X פחות אפסילון, ואידך זיל גמור. אתה חושב שבמשחק "הבורר" יקרה משהו אחר? ששני הצדדים יצאו ממנו מופסדים? אני אשמח לשמוע איך. -------------- (1) ברור שיש עניין של פריסת התשלום, מניעת שחיקה עתידית וכו', אבל לדעתי בקירוב טוב אפשר להצמיד לכל הצעה מרובת משתנים שכזאת מספר ממשי יחיד, כאשר האוצר יסדר את כל ההצעות (מהטובה לגרועה) בסדר עולה ואילו המרצים יסדרו אותן בסדר יורד. המספר הזה הוא "העלות" של ההצעה לאוצר, והוא גם "הרווח" של המרצים מההצעה. אפשר כמובן לדבר על משחקים אחרים - למשל חלוקת עוגה, כאשר אני מעדיף פרוסה צרה עם דובדבן בעוד אתה מבכר פרוסה רחבה ללא דובדבן. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |