בתשובה להאייל האלמוני, 09/01/08 0:06
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אכן בעיה. אני נוטה להתייחס יותר "בסלחנות" לאנטישמים מלפני המאה ה-20, כי אז אנטישמיות היתה הנורמה, אבל מר פאונד הוא באמת בין הגרועים (אם כי ייטס ואליוט, שניים מהענקים האחרים של המאה ה-20, בטח לא היו חובבי יהודים גדולים). אם נתחיל להחרים כל אנטישמי נשאר מהר מאוד עם מעט מאוד לקרוא (אני חושש שיש רמזים דקים אפילו אצל טולסטוי); מה גם שהאנטישמיות לא נוגעת ישירות לשירה (ואם היא כן, הרי שזה הופך את השירה לדבר פסול: לא רק בגלל שאנטישמיות היא דבר פסול, אלא היא גם דבר פסול כפליים בשירה) |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
גם דוסטוייבסקי לא היה קוטל קנים מבחינה זאת, ואת וולס כבר הזכרנו פעם. אגב, אצל שניהם מדובר בגזענות גורפת, והאנטישמיות היתה רק מקרה פרטי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנ''ל דוסטוייבסקי. אני חושב שאצלו אהבת הרוסים גדולה משנאת הזרים, אבל אולי אני טועה. אני עכשיו עם ''מלחמה ושלום'' ויש שם לא מעט הערות לאומניות די בוטות, ואם אומר את זה הפציפיסט הנוצרי כנראה שאין הרבה מה לצפות מאנשים שהם, פוליטית, קצת יותר ימינה. אני מניח שאנשים פשוט התייחסו לזה שיהודים הם קמצנים כעובדה, כמו שהשוודים בלונדיניים ולסינים יש עיניים מלוכסנות. ההפרדה בין ''אנטישמיות ישנה'' ל''חדשה'' כאן די מלאכותית, כי פיודור החשיב את הנצרות כמשהו בלתי נפרד מהלאומיות הרוסית. טוב, מה לעשות. לא חסרים גם יהודים אינטלקטואלים שהיו אנטישמים... |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |