בתשובה לאיילה אחרת, 04/01/08 12:48
 |
|
 |
||
|
||||
 |
יפה. אין ספק שזיהיתי פה כישרון, אם כי נא לא לגנוב לי את זכויות היוצרים. קראתי לא מזמן בראיון של משורר ותיק אחד, שלדעתו משוררים לא צריכים לצרוח. צרחה היא אכן לא תמיד דבר חיובי, אבל כאשר אין קהל שישמע, הרי מישהוא צריך להסב את תשומת לבו אל הקולות. בברכה, אילן. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
זכויות יוצרים חלות על ביטוי, לא על רעיון. ________ העלמה עפרונית ופרידה מסלולרי זקן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוששתני שלא הבנת: ראה, *כל* דבר - דהיינו, ממש *כל* דבר - שמנסים לדחוף לגרוני בכח, חונק אותי. גם אם הוא הדבר הערב ביותר שנתקלתי בו, גם אם מאכל גורמה שכזה לא טעמתי מעודי. אשר על כן, פרסומו הראשון יכול להיות מושך, השני מזכיר שכדאי לקנות, והשלישי חביב - אבל הרביעי כבר מעיק והחמשי מבטיח נחרצות שלא אקח את המוצר אפילו בחנם, כי חבל יהיה לי על הטרחה שבנשיאתו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבנתי בהחלט. חס וחלילה שמישהוא ידחוף לך דבר בכוח. את לא חייבת לרוכשו וכו'. אבל האותנטיות של הרצון לקניית ספר שירה שכביכול מסתתרת מבעד לשורות רחוקה מהמציאות לצערי. עובדה: בכל השבועות האחרונים שבהם עמדתי מול מדפי ספרי השירה בחנויות הספרים וחיכיתי לבואך, לא הגעת. בבקשה, קחו את הדברים שלי בהומור, מצד אחד, אבל ברצינות, מצד שני. השיר המניפסטי שפורסם היום ב"הארץ" לא נכתב כי הפסטורליה שוכנת בנפשי המשוררית. הוא נכתב ממקום אמיתי של כאב אבל גם ממקום של מי שבאמת ובתמים מאמין בתקווה לשינוי. בברכה, אילן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת היא שאל השיר לבדו לא הייתי מתייחסת כך כלל. אני מתייחסת למבחר ניכר מתגובותיך באייל. אני גם חושבת שאינני היחידה שלחץ איננו משפיע עליה לטובה. יותר מזה, סביר שלא הייתי טורחת להביע עמדה זו לולא ראיתי בעיתון שאתה עומד לכתוב שם טור קבוע. רציתי פשוט לייעץ לך, לטובתך ולטובת המטרה המוצהרת שלך, למתן קצת את הלהט השיווקי שלך, או לפחות לתחכם ולעדן אותו. הרבה יותר מושך היה בעיניי לו היית פשוט מספר על חווית הקריאה שלך בספרי שירה, על חוויותיך כצרכן שירה, על שיטוטים מניבי-פרי בחנויות ספרים בכלל וכו'. ההזדהות עם הנאות מסוג זה תשלח אנשים הרבה יותר בקלות, לדעתי, לקנות את ספריך. (אגב, אם חיכית לבואי בחנויות בתל אביב, פשוט לא עשית את התחקיר המתאים קודם...). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השיר הוא סאטירה, אין בי באמת להט שיווקי אלא רצון כן ואמיתי להחזיר את הקוראים אל השירה. חכי לטור ותראי שהוא לא מתפתח בכיוון שעליו את חושבת (אם כי הרעיונות שהעלת כאן בהחלט נלקחים בו בחשבון). ברור שלחץ באמנות הוא לא נכון אבל גם 'מימיות' באמנות היא הרסנית. נתראה אם כך בשבוע הבא, ואולי בכל זאת באחת החנויות (אני מבטיח לשפר את התחקירים שלי, אבל זכרי, לא מדובר כאן בתאגיד ענק בנוסח מאמנים עסקיים, אני אדם אחד, ועוד משורר, ועוד נטול חבורה...). שבת נפלאה לך ולכולם, מאילן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניכר בך שהשירה העברית בכללותה יקרה לליבך ואכפת לך מגורלה, אבל סליחה - הלהט השיווקי ה*אישי* ניכר בך עוד יותר, כבר כמה זמן, כאן ובמקומות אחרים. כך שעכשיו זה כבר קצת מאוחר עבורך לבוא ולומר בכעין-תמימות - "אין בי באמת להט שיווקי אלא רצון כן ואמיתי להחזיר את הקוראים אל השירה". שאול טשרניחובסקי היה רופא. ביאליק היה עורך, מתרגם ומו"ל. לאה גולדברג חקרה, תרגמה ולימדה שנים באוניברסיטה העברית. כמוה נתן זך יבל"א - מתרגם ומלמד. אורי ברנשטיין הוא עורך דין עד היום, ובעבר, במשך שנים ארוכות - תעשיין. וארשה לעצמי לא להסתפק במשוררים ולהביא יוצר מתחום קשור: המלחין הנפלא סשה ארגוב עבד כעשרים שנה כפקיד בנק, ולאחר פרישתו ניהל חנות ספרים שפתח בתל-אביב. דוד אבידן, להבדיל מכל אלה, היה משורר גאוני ומחדש לשון גאוני, אך למרבה הצער, גישתו אל עצמו, אל החיים ואל העולם לא היתה גאונית כלל וכלל: הוא ציפה שהעולם לא רק יכרע ברך בפניו ובפני יכולותיו הייחודיות - אלא שגם יפרנס אותו ברווחה ובשפע. הוא נפטר, סליחה על הביטוי - כמקבץ נדבות. מקבץ נדבות בודד, ממורמר ומלא האשמות כלפי תבל ומלואה. ואם מישהו חושב שהסבל והבדידות הפיקו ממנו איזה "יסורי ורתר הצעיר", או משהו כזה - לא ולא, שנותיו האחרונות, הרזות, גם לא היו כל כך עשירות ביצירה. יצירתו הנחשבת והמוערכת היתה שנים ארוכות קודם לכן - בעיקר בסביבות שנות ה-50-60. קיצורו של מה שאני מנסה להציע: אולי כדאי שמשוררים (ויוצרים אחרים) יעסקו במלאכה המפרנסת את בעליה בכבוד. אולי כדאי שיכתבו בשעותיהם הפנויות - פנויות מעיסוקים מעשיים ופנויות ממחשבות על דאגות הפרנסה - כך שהכתיבה תהיה לשם ההנאה (או הפורקן, או החיפוש העצמי, או התובנה הפנימית וכולי) בראש וראשונה - וכך לא יפגינו להט כה בולט ברצונם גם להתפרסם וגם להפיק מעיסוקם ממון נאה. השירה, בניגוד למה שכמה משוררים חושבים - לא תצא ניזוקה מכך שתהא "רק פעילות לשעות הפנאי", אלא תצא בהחלט מורווחת כפי שמוכיחות הדוגמאות שהבאתי (ישנן עוד) - וכך אולי גם אנו, הקוראים - נצא מורווחים. הדברים נאמרים באהבה, לא בביקורתיות ולאו דווקא אישית אליך אלא בכלל. שבת נפלאה גם לך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי כל כך הרבה דברים לומר על התגובה הזו, אבל אני חושב שצריך לתת לדברים גם לקרות מעצמם. אם גם אחרי הטור בשבוע הבא תחשוב שהלהט השיווקי שלי הוא מה שחשוב לי - אשריך וטוב לך. בברכה רבה, אילן ברקוביץ'. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |