|
||||
|
||||
אכן, כמו שציין השוטה - לא לחינם מדברת האמרה המיוחסת ללאו-צה (ולעוד כמה, לא תמיד סינים) על בחירתו האישית של האדם, ואינה דורשת כי הציבור או הקיסר יממנו לו את יפי נפשו. אמרה שהיא אולי היפוכה הגמור של זו היא אמרת ''לחם ושעשועים'' הידועה - ולא לחינם צמחה זו בתרבות ההלניסטית, כסיפוק צורך ציבורי ע''י השלטון הנהנתני, לשם הרגעת יצרים ושמירה על כעין ''שקט תעשייתי''. |
|
||||
|
||||
<דיסקליימר- אני לא אוהב מוסיקה קלסית> להבדיל מהרבה איוולות שלטוניות הנעשות בשם תועלת מפוקפקת לנפש העם (אכיפת הקסדות לרוכבי אופניים, למשל), קול המוסיקה אינו דורש תקציב רב וכפי הנראה גורם עונג להרבה מאוד אנשים. אם עקרונות הליברליזם הם על הפרק, לא הייתי נטפל דווקא לקול המוסיקה. |
|
||||
|
||||
אכיפת הקסדות היא לא לנפש העם אלא לגופו ובשם העומס הגדול על בית לוינשטיין. |
|
||||
|
||||
אני עם לאו-טצה - לי אין בעיה עם זה. בעיני זו פשוט צורה משוכללת של אאוטסורסינג. |
|
||||
|
||||
מה זה אאוטסורסינג? |
|
||||
|
||||
מיקור חוץ [ויקיפדיה] |
|
||||
|
||||
תודה על ההפניה אבל עכשיו אחרי שקראתי אני לא מבין מה הקשר של כל זה לפתגם הסיני. |
|
||||
|
||||
במקום לטרוח להקים ספריה עשירה של מוזיקה קלאסית, ברקת שמחה לשלם מעט מס כדי שמישהו אחר יעשה את העבודה הזאת עבורה. (אגב, גם אני) |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |