בתשובה לאביב י., 30/12/07 23:17
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני לא בטוח מה ההבחנה בין מוגשים שימושיים מופשים לבין אונטולוגיה, משהו שקיים *באמת*. שולחן הוא מושג שימושי מופשט, או קיים באמת? וגרביטציה? ובחירה? (השוטה כן מקבל בחירה, רק לא חופשית). כהצעת נגד, אני מציע שכל הפשטה שהיא שימושית מספיק, שלא יוצרת סתירות, שקשה להבין דברים בלעדיה, תיחשב לקיימת (ועכשיו אפשר לשלוף את גמביט המילה המומצאת: אם אתה לא רוצה, אז נקרא לזה "כיימת", ונמשיך אותו דבר, וגו'). אני חושב שאתה אולי תסכים לזה, אבל תאמר (בעצם, אמרת) שהרצון החופשי, כהפשטה שימושית מספיק, סותר את התזה המכניסטית. בוא נדבר על זה - היכן בדיוק הסתירה? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הסתירה היא בדיוק במקום בו השוטה הצביע עליו. ברגע שאתה מקבל את ההנחה המכניסטית, זה לא משנה מה מידת ההפשטה שאתה מבצע למציאות. אתה אפילו יכול לא להניח את הידע המקובל היום בפיזיקה, ביולוגיה וכימיה ולהתיחס אל הרצון/תודעה כאל דבר שניתן לתאר במושגים מופשטים ללא ביצוע רדוקציה אל המכונה החלקיקית/פיזיקלית שאנחנו מכירים. אתה אפילו יכול להרחיק לכת ולהשתמש בתאורים דואליסטיים ולהפריד את הנפש מהגוף. לא חשוב עד כמה נרחיק לכת במידת ההפשטה נשאר עם אותה הבעיה של התאור המכניסטי - אין שום אלמנט של חופש או משמעות של חופש בתאור מכניסטי (יהיה זה דטרמניסטי או לא דטרמניסטי). אם אתה לא מציע מנגנון (יהיה זה באיזו רמת הפשטה שתרצה) אז אינך עוסק בתאור מכניסטי. אם הצעת מנגנון, בעצם תארת מכונה שהיא לא יותר משרשראות (יהיו אלה סבוכות ככל שתרצה) של סיבות ותוצאות שנובעות מהן. ביולוגים, זאולוגים או בוטניקאים(?) יכולים להתעלם לפעמים (פחות ופחות ככל שעובר הזמן) מהרמה החלקיקית של האורגניזמים אותם הם חוקרים, אבל גם התאורים המופשטים שלהם (בהם מקבלים "ישים" מופשטים יותר כגון אברי גוף וכו') אמורים להיות תאורים מכניסטיים לכל דבר. אנחנו נשארים עם מכונות טיורינג (נטולות חופש) בכל רמה של הפשטה, ברגע שאנחנו מנסים לתת הסבר מכניסטי לתופעות. בקיצור, לדעתי דעתו של השכ"ג היא מקרה פרטי של טענה כללית יותר שאומרת שאין בכלל משמעות לחופש בתאור מכניסטי (בלי קשר לתודעה או רצון). המשמעות היחידה שיכולה להיות למילה היא "חופש" - מספר תוצאות אפשריות לאותה הסיבה (אבל זה בסה"כ אי דטרמניזם - שום דבר שתומך בתזת חופשיות הבחירה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם אתה מוכן לומר על "ג'וניור" - תוכנת מחשב מוצלחת למשחק שחמט - שהיא "טובה בשחמט"? אפשר לתאר אותה - בוא ניקח ריצה שלה על חומרה נתונה - כרצף של זרמים חשמליים במעגלים. בזרמים חשמליים שזורמים במעגלים אין שום דבר שסביר לקרוא לו "טוב בשחמט" - הכל אוסף צעדים טפשים ועוורים לחלוטין. אם אתה מסכים שג'וניור אינה "טובה בשחמט", חוששני שאימצת דרך לא מוצלחת להסתכל על העולם. אני יכול לנסות לנמק יותר, אבל יש טעם רק אם זה אכן הכיוון שאתה בוחר בו. אם אתה חושב שכן נכון לומר שג'וניור טובה בשחמט, מה דעתך על הטענה שלמהלך נתון שביצעה התוכנה יש *תכלית* (למרות שלשום אלקטרון שזז מנקודה א' ל-ב' כדי להגשים את המהלך לא היתה תכלית)? אם שרשרת פעולות מכניסטית יכולה להיות מתוארת נכונה כטובה בשחמט, וכבעלת תכלית, למה לא כבעלת חופש? מה בחוויית החופש האינטואיטיבית שלנו, שעליה אנחנו מבססים את מושג החופש, סותר את האפשרות שהיא בנויה על מנגנון מכניסטי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יודע שהבטחתי לסתום עד שאקרא את הספר, אבל זה מה שהפריע לי גם בתחילת הספר המדובר וגם באחד הויכוחים הקדומים שלי עם ניצה (ומאוחר יותר עם אחרים): מאחר וה"תכלית" עצמה כפויה על התכנית המדוברת, צריך להזהר כשמתייחסים אליה. אין בה שום רע כמושג שעוזר לפשט1 את ההסתכלות בנסיבות מסויימות, אבל כשדנים בה עצמה צריך לזכור על מה הויכוח. אני טוען שהתכלית עצמה כפויה2 על בעליה, בדיוק כשם שהמסע פ-ד7 כפוי על ג'וניור שלנו. אדרבא, אני מאתגר אותך להמשיך את האנלוגיה לא רק לכיוון של "טובה בשחמט" אלא לכיוון הרצון החופשי. זה בהחלט מועיל לפעמים להסתכל על ג'וניור דרך עיני התכלית: התכלית שלו היא לנצח במשחק, ובשביל להשיג אותה הוא יודע לבנות לעצמו תסריטים שונים של העתיד בנוסח "אם אכה את הצריח המאניאק ממול יכול לקדם את הרגלי החופשי שלו, ולעומת זאת אם אגן על הרגלי המותקף...", ג'וניור יודע - או יידע עוד מעט - לקחת בחשבון גם את התכונות של השחקן שמולו ולשנות בהתאם את האיסטרטגיה ("נגד ירדן לא כדאי לפתוח בסיציליאנית, זאת המומחיות שלו"), ובהרבה מקרים ג'וניור אינו ניתן לחיזוי. ממש איש קטן! לפעמים נוח להסתכל על כל זה כאילו ג'וניור באמת רוצה לנצח, אבל אנחנו לא מסיקים מההסתכלות הזאת שום מסקנות מרחיקות לכת לגבי החופש של ג'וניור, מאחר ואנחנו יודעים היטב מה באמת קורה שם, ובייחוד ערים לכך שה"תכלית" של ג'וניור הוכתבה לו. הטענה שלי, אם יש צורך לחזור עליה, היא שבדיוק אותה לוגיקה תקפה לגבי התכלית, ליתר דיוק התכליות, האנושיות. מכל התכליות בעולם אתה צריך לבחור את אוסף התכליות שאותן אתה רוצה לממש, והבחירה הזאת עצמה אינה יכולה להיות חופשית מהסיבה שנטחנה כאן עד עילפון. הרעיון ש"תכלית" מכניסה למשחק איזה גורם בסיסי חדש הוא בעיני פשוט שגוי. אף אחד לא יטיל על ג'וניור אשמה מוסרית אם התכלית שבחרו עבורו מתכנתיו אינה נראית הולמת ("אם אתה משחק נגד שכ"ג על מליון דולר, תן לו לנצח"), ואם ג'וניור לא אחראי לתכלית שלו, למה מוישל'ה כן? _________ 1- יש קשר שורשי בין "להפשיט" ל"לפשט", כמו שניסיתי בשעתי להסביר להרבה נשים שסיבכו לי את החיים. לומשנה. 2- במובן הרחב, כלומר בזה שלוקח בחשבון את האפשרות של בחירה אקראית וקורא גם לה "כפויה" כדי לא לסרבל את הנאמר3 3- אלא שהוא משלם על כך בהערות רגל שמסרבלות את הכל לא פחות4 4- ביחוד אם לא מתגברים על המנהג הנלוז של שרשור הודעות רגל להודעות רגל5 5- וכו' |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע, לא אמרתי שתכלית היא תנאי מספיק לחופש. תכלית היא כן תנאי הכרחי לחופש, פשוט כי בהבנה שלנו מה פירוש המושג "חופש", בהקשר האנושי המעניין, התכלית היא מרכיב קריטי. כשדיברתי על תכלית בהקשר של ג'וניור זה היה רק בהקשר הטיעון, שגם הוא נטחן לעייפה, שהיעדרו של X ברמת הפיזיקה לא שולל היעדרו של X ברמת המערכת הגדולה המבוססת על פיזיקה. אני אחזור על אחד העקרונות החשובים שדנט דוחף בספר: חופש הוא סקאלה, לא משתנה של כן-או-לא. אני מניח שלג'וניור יש מידה של חופש בבחירת המהלך, לפחות אם יש הקשר שבו אנו יכולים לומר "הוא היה יכול גם לבחור צ-ג8 באותו מצב (אילו...)" - אני לא יודע אילו מה, אז זה קצת קשה, ובאמת תלוי הקשר, ובאמת השאלה היא מה אנו רוצים להסיק מהחופש הזה. בכל מקרה, זו מידה מגוחכת של חופש בהשוואה אלינו, בין השאר כי כדבריך, הוא לא חופשי לבחור את התכלית "לנצח בשחמט". אבל הסיבה שבגללה התכלית כפויה עליו לא מתקיימת עבורנו. הסיבה שהתכלית כפויה עליו היא לא "כי ככה זזים האלקטרונים אצלו" - כלומר, מבחינה מסוימת זה נכון, אבל זו בחינה מאוד מוגבלת. שינוי זעיר בתנועת האלקטרונים, שכשלעצמו היה נראה לנו חסר כל עניין, היה מקלקל את התכלית הזו לחלוטין. הקשר בין תזוזת האלקטורנים לתכלית עובר דרך כמה עשרות רמות וסדרי גודל , בצורה כה מסובכת שאין לנו שום יכולת לעקוב אחריה, ושום דרך לחקור אותה (והרי זה מה שאתה מבקש!). סיבה משמעותית יותר לכך שהתכלית כפויה על ג'וניור היא שכך תוכנן האלגוריתם שלו: בושינסקי ובאן תכנתו אותו לתכלית הזו, ו*מעולם לא הוכנסה בו שום יכולת לבחור תכלית אחרת*, או בכלל לשקול את התכלית. אנחנו, לעומת זאת, כן שוקלים כל מיני תכליות, וכן בוחרים ביניהן, למשל כדי לקדם תכליות-על. זה מה שמזכה אותנו בתואר "חופשיים" בבחירת התכליות, והמעשים, וכו'. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |