בתשובה לירדן ניר-בוכבינדר, 21/12/07 7:14
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לנו השיר הושר בחיוך מאוזן לאוזן תוך כדי 'הדהרתנו' על הברכיים של סבתא. הקצב היה בהחלט מהיר וקופצני. קשה קצת להשוות גרסאות באינטרנט, אבל אני יוצא מנקודת הנחה שקיים שוני בין שתי גרסה זאת לזו שאתה מכיר |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא דיברתי על הופה רייטר (קופני ועליז, ברור), אלא על ''ניגון עתיק'' (זה של יהורם גאון). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה... טוב, אולי קופצני ועליז זה באמת קצת מוגזם, אבל תנסה לשיר ותראה שנוצר דיסוננס: "לה לה לה לה לה לה לה לה לה... ותשרוף את ביתך עליך" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים (ואף כתבתי - מנגינה כבדה ונוגה, גם זה לא שיא ההתאמה לבית הזה). האמת היא שזה אתגר אינהרנטי לשירים מהז'אנר (הלא נדיר) שבו רוב השיר הוא תמים וחיובי, ואז הבית האחרון הוא פתאום נורא ואיום: בהלחנת מוזיקה קלה יש כמעט-אילוץ, או מוסכמה, שלכל הבתים יהיה אותו לחן. נכון שלפעמים כן מצליחים בכך - תגובה 439790. דרך גרועה יותר להתמודד עם האתגר נשמעת בביצוע של בני אמדורסקי לאותו "ניגון עתיק": בבית האחרון העיבוד והשירה נהיים כבדים, איטיים ודרמטיים יותר - גם מאבדים את החן המוזיקלי, וגם דוחפים את המסר חזק מדי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד כמה לא נדיר? (אני שואל ברצינות) הדוגמא היחידה הנוספת לדיסוננס הזה שקופצת לי לראש היא השיר קופקבנה. הסרט עשה לי טראומת ילדות ומאז אני גם לא סובל את השיר |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בטירונות (שלי לפחות) מראים סרט שמדגים השפעת גז עצבים על כלב. יפיחותיו של הכלב והעוויתות הנוראיות שלו מלוות במין מנגינה קופצנית חסרת דאגות. טום-טידום-טום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה היה לפני או אחרי השיעור על ערך טוהר הנשק בצבא המוסרי בעולם? (כותב ההודעה לא באמת מתנגד לניסויים בבעלי חיים.) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא צריך באמת להתנגד לניסויים בבעלי חיים, כדי להתנגד לניסויים מיותרים בבעלי חיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם יש טעם לפתח גז עצבים, יש גם טעם לבדוק את יעילותו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואיך שכחתי, אפילו פחות שנוי במחלוקת - אם הקם להורגך השיג גז עצבים, אין לך ברירה אלא לשפר את השכלתך בנוגע לאיום המרחף מעל ראשך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצבא המוסרי הוא זה שניצח. כל השאר הם מניאקים רצחניים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני זוכר את הסרט הזה שראינו בשבוע של קורס אב"ך בצריפין לפני כ-20 שנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה רוצה דוגמאות לשירים שמתחילים חיובי ונגמרים ברע, או דוגמאות לשירים כאלה שהמוזיקה לא מתאימה לסוף? (אגב, יש שני תת-ז'אנרים: באחד, כמו "ניגון עתיק", השיר כולו חיובי עד הסוף הנורא; בשני יש מהלך הדרגתי.) הדוגמה המובהקת היחידה שקופצת לי לראש לדיסוננס הוא "הצועני השורק", בלדה אנגלוסקסית שביצעו בעברית סוזן ופראן עם הדודאים - אתה תאהב את זה: בסוף האציל עורף את ראשיהם של אשתו ושל המאהב הצועני שלה, וכל זה מושר בלחן עולץ מאין כמוהו. אני חושב שהתחלה חיובית וסוף רע הוא כמעט חוק-ז'אנר בבלדות האנגלוסקסיות - למדת בבית-ספר את "אדוארד" ו/או את "לורד רנדל"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אבי, עזב אותי לפני שעוד נולדתי, אמי הלכה אל אלהים לפני שנים..." עוד פעם! טה נה ני נה ני נה ני נה ני נה ני ניי ניי... _________ העלמה עפרונית, ושבוע עשירי של שביתה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדד אשב כעץ עזוב כי את עזבת, הלכת בלי שוב כיצד הלכת בעינטוזים מדוע לי עשית ברזים? למה, למה, למה, למה מכרת לי אשליות? למה, למה, למה, למה נגזר עלי לחיות? ___ מה רציתם שתמכור? תירס? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נראה לי שירדנה ארזי הופיעה שם. ________ העלמה עפרונית ומטבע של שני שקלים |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
__________ לא יודע איך זה אצלכם, אבל אצלנו ה"שנקל" תופס די חזק במקום "מטבע של שני שקלים" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שתקל עוד יותר עדיף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או, תודה! זכרתי במעורפל שהיה שיר שבו התפעלתי במיוחד מדיסוננס אשר הכפתור (כמובן, עוד לפני שידעתי לקרוא לו כך), ולא זכרתי איזה. זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 210378 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"מִתַּחַת לַקֶּסֶם הַגּוֹיִי מַאֲכֶלֶת רוֹצַחַת טְמוּנָה!" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מצאתי את "הצועני השורק" בשירונט. זה שם השיר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה שם השיר, ואכן הוא לא נמצא בשירונט. מומלץ לקנות את הדיסק, בא בחבילה עם האלבום המצוין של סוזן ופראן לבדן, דיון 1471. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני חשבתי על בלדות אנגלו-אמריקנו-איריות בהקשר הזה. אבל השיר שדובר בו לא מתחבר לזה כלל מבחינת הלחן והמבנה המוזיקלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה מדבר על ''ניגון עתיק'' ששר אריק לביא, השיר אינו חיובי עד הסוף. הוא אולי יכול להראות חיובי בשתי השורות הראשונות ואחריהן כבר משהו נראה לא בדיוק בריא. הסוף פחות מזעזע מזה שהוא ייתן לה את חייו ומותו ליום ההולדת ואת שתי עיניו ימכור בשבילה. מה שמזכיר לי את בלדה למעיין, כי חשבתי שעל זה דיברת בהתחלה, שבאמת מסתיים מאד עצוב, אך המוסיקה תואמת את המלים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אישית דיברתי על ניגון עתיק ששר יהורם גאון... אני חושב שעד הבית האחרון זה שיר אהבה סטנדרטי למדי של 'אוהב אותך עד מוות'/'אעשה הכל בשבילך' הנפוץ למדי. בבית האחרון מתגלה הצד השני של האובססיה, שבדרך כלל נשאר חבוי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה אותו שיר ולרצות למות זה לא בריא |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מנגינה שמחה יחסית, אבל הסוף הרע ידוע מראש... "הנה האוטו של "מרבק", שלום עיניים יקרות, סליחה, יסלח לי אלוהים, זאת לא תקופה בשביל פרות." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עגלים בלי דעת למה אל הטבח הולכים תמיד ואשר ליבם לחופש ממריאים כעפרוני |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |