בתשובה ליהונתן אורן, 20/12/07 9:01
466367
רוצה רק להזכיר שלא רק היעד חשוב בחיים, אלא גם המסע, וגם אם בתי הספר האלטרנטיביים לא מנפקים סחורה איכותית יותר, מספיק שהם (אם הם) מנפקים סחורה שאיננה איכותית *פחות*, ועושים זאת בצורה שנעימה יותר לתלמידים ולהוריהם.
466371
אני המום, אני נדהם, אני מזוווועזע.

אני מסכים עם דורפל.
466399
אני מצטער שגרמתי לכך ולוקח את כל דבריי בחזרה.
466398
גם אני בעד צורה נעימה, אבל אני לא חושב שהם מנפיקים איכות זהה. בתי ספר אלטרנטיביים לא מתמודדים עם אותן בעיות שעימם מתמודדים בתי הספר הממלכתיים הרגילים (אינטגרציה וסוג תלמידים, תקציב...).
466403
בית הספר עליו אני מדבר מתמודד לפחות עם שתיים מתוך שלוש הבעיות אותן הצגת לא פחות, ואולי אף יותר, מבתי הספר הממלכתיים הרגילים. הוא גם מתמודד עם בעיות תקציב (למרות ההשתתפות המוגברת של ההורים), אבל האינטגרציה ושיתוף תלמידים חריגים הם בפרוש נושאים החרותים על דגלו. כך לדוגמא אחוז לקויי הלמידה, או נפגעי ה CP בו גדול מהמקובל בבתי הספר הרגילים. התלמידים באים מעיירת פיתוח, יישובים קהילתיים, מושבים (והכוונה למושבי ההר, לא למושבים כמו רשפון או כפר יהושע), וישובי מיעוטים.
466409
חוץ מדמוקרטיה בקבלת החלטות מנהליות, במה ביה"ס שאתה מתאר הוא בי"ס אלטרנטיבי?
466465
אני לא יודע אם הוא "אלטרנטיבי" או לא. (לונה, איפה את?)
אני יודע שהוא שונה לחלוטין מבית הספר בו אני למדתי. (מצד שני, גם בית הספר בו לומדת בתי האחרת, ובו למד בני, שונה לחלוטין מבית הספר בו אני למדתי, והוא לא קורא לעצמו "אלטרנטיבי" או "דמוקרטי".)
466865
אני חושב שמה שכתבת הוא לב עניין החינוך. התהליך בחינוך חשוב ביותר. במישפט שלך: "וגם אם בתי הספר האלטרנטיביים לא מנפקים סחורה איכותית יותר..." מופיע המושג הבעייתי שמגדיר את החינוך כסחורה. סחורה היא בדרך כלל לא תהליך אלא איזו שורה תחתונה- מוצר. משהו מוחשי כמו תעודה. ישראל לא קיבלה ציון נמוך רק במיבחנים. קראתי על איזה סקר שאחד המימצאים שלו היה שהתלמיד הישראלי שונא את בית הספר יותר מהתלמיד במדינות אירופה.לדעתי הנתון הזה חמור יותר מאשר תוצאות המיבחנים בהישגים. סיפור קטן:
בני סיים את בית הספר התיכון לפני שלוש שנים. הוא ורוב תלמידי כתתו סיימו את בית הספר בתחושות מאד חיוביות כלפי בית הספר -בניגוד לכתות אחרות. הסיבה לדעתי היתה המחנכת שלו שהתייחסה אליהם בכבוד כאל אנשים, רופפה את המסגרות ולמרות שאולי כמה תלמידים שילמו על כך בציונים- מה שאינני בטוח כלל-
הם סיימו את השנה בתחושה שזו היתה שנה כיפית. באחת מאספות ההורים התפתח ויכוח ביני ובין מספר הורים שדרשו מהמחנכת להדק את המישמעת והמיסגרות. גם סגנית המנהלת שנכחה בישיבה הביעה את דעתה השלילית לגבי שיטותיה של אותה המחנכת.המדהים הוא (אותי זה לגמרי לא הדהים) שבכתה שהיו בה בעיות מישמעת וואנדליזם בשנים הקודמות, נעלמו הבעיות הללו. המחנכת הזאת לא נעלמה מהשטח והפקירה את הכתה לאנרכיה; היא כיבדה יותר את התלמידים כאינדיוידואלים ואיפשרה להם יותר חופש - הרכב שלי למשל היה אצלו והוא וחבריו היו קופצים הביתה, אוכלים משהו ולומדים ביחד ב"חלונות" שהיו להם. אצל הבת שלי שסיימה את בית הספר בשנה שעברה, אסור היה לצאת מתחומי בית הספר(היא סיימה בתחושה של שנאה לבית הספר). אגב, אני משוכנע שהיו עוד גורמים לתחושות הללו .

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים