 |
בקיבוץ שבו גדלתי הסתובב סיפור (חצי אגדה) על עורב. מקורו של הסיפור הוא מלפני הרבה שנים. עורב אחד מצא לו שיטה: הוא היה אורב על גג חדר האוכל, מעל דלת היציאה, ומתבונן מלמעלה על היוצאים. כאשר היה מבחין באדם מבוגר (שיער שיבה) יוצא מהדלת כאשר בידיו צלחת - היה טופח בכנפיו תוך קריאות "קרא! קרא!" רמות. באותה תקופה, מי שהיה צריך לקחת אוכל מחדר האוכל (להביא לחולה או למישהו שעובד) היה שם את האוכל בצלחת, הופך מעליה צלחת נוספת וכך נושא אותו. העורב היה תוקף רק אנשים שנשאו צלחת, ורק אנשים מבוגרים (כהי שיער היו פטורים מעונשו של זה - אם בשל הסיכוי הנמוך יותר לזכות בארוחה ואם בשל הסיכון לעורב). במקרים רבים, המותקף היה נבהל ושומט את הצלחת, שהיתה נופלת ונשברת, והעורב היה זוכה לארוחה.
על פי הסיפור\אגדה, סופו של העורב היה רע ומר: יום אחד החליטו הצעירים בקיבוץ לנקום בו על מעלליו (יש לציין שהיו לו מעללים נוספים, כמו גניבת חפצים נוצצים), והם תפסו אותו ובישלו אותו.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש