|
אני באמת חושב שהנושא אינו מורכב. יש קבוצה גדולה של בני נוער שחושבים שהם כבר מבוגרים, ויש קבוצה קטנה של בוגרים שאחראים עליהם ויודעים שזה לא כך. הסיבוך נובע רק מהעובדה שהצעירים לא פחות אינטליגנטים מהמבוגרים, אבל אינטליגנציה היא לא האלמנט החשוב ביותר בסיטואציה המדוברת.
תרגול הדמוקרטיה, אם באמת צריך אותו, יכול להיעשות בנושאים זוטרים כמו איזו מוזיקה תושמע בהפסקות, אבל לא בתחומים המשמעותיים באמת. שאלת אותי בלגלוג אם אני רוצה לחזור למאה השבע עשרה, והתשובה היא: בבתי-הספר - בהחלט. היחסים מורה-תלמיד צריכים להיות במבנה פיאודלי עם סמכות ברורה ובלתי מעורערת (אבל עם פיקוח שיבטיח שמדובר בשליט נאור). אגב, ברוב המשפחות שאני מכיר, גם אלו ה"מתקדמות" ביותר, זה הדגם המקובל כל עוד הילדים אינם עומדים בזכות עצמם. משום מה, מה שמובן מאליו לגבי התא המשפחתי אינו מובן כלל במוסדות החינוך.
אגב, אני לא מכיר תהליך של יצירת הבנות שלא כולל בסיומו הצבעה, ולו רק בצורה סמלית ע"י השאלה הרטורית "אז כולנו מסכימים?" ---------- עד כאן השכ"ג על ענייני חינוך. מאחר ובאופן אישי אני כשלון חרוץ1 הן כמחנך והן כמחונך, הקביעות שלי נעות בתחום שבין יומרנות פתטית לפתטיות יומרנית. _____________ 1- כשלון הוא התחום האחד בו אני באמת חרוץ
|
|