|
||||
|
||||
אני לא התכוונתי ליחס הביורוקרטי-היררכי של מפקח-מנהל-מורה אלא ליחס ההיררכי בין מורה לתלמיד (או, אם תרצה, הנהלה-תלמיד). התלמיד יגדל לחברה היררכית, ואם הוא ירצה להשתלב במקום עבודה בו המשכורות מתקבלות בהחלטות רוב, להתגייס לצבא בו החבר'ה בפלוגה מצביעים אם לצאת למארב או לאפטר, או ללמוד באוניברסיטה בה חומר הלימודים ואופי ההרצאות נקבעים עפ''י דעת רוב הסטודנטים - שיהיה בריא ויכתוב לפעמים. (זאת גם תשובה לאיציק) |
|
||||
|
||||
אתה מציג את הדברים באופן מאד פשטני וסכמטי -כמעט נלעג. דמוקרטיה היא רק הצבעות של רוב ומיעוט? אני באמת חושב שרצוי לשתף את הסטודנטים בדיונים על אופי ההרצאות וחומר הלימודים. אם רוצים ללמד ולהטמיע את הדמוקרטיה אצל תלמידי התיכון, אז צריך לתרגל אותה. תירגול יכול להעשות על ידי שיתוף תלמידים בניהול בית הספר. לא להעמיד הכל על הצבעות בעד ונגד של התלמידים. בכלל, הצבעות הן הכרעות של רוב ורצוי לא להדרש להן הרבה אלא להגיע לרוב הסיכומים בדרך של יצירת הבנות. |
|
||||
|
||||
אני באמת חושב שהנושא אינו מורכב. יש קבוצה גדולה של בני נוער שחושבים שהם כבר מבוגרים, ויש קבוצה קטנה של בוגרים שאחראים עליהם ויודעים שזה לא כך. הסיבוך נובע רק מהעובדה שהצעירים לא פחות אינטליגנטים מהמבוגרים, אבל אינטליגנציה היא לא האלמנט החשוב ביותר בסיטואציה המדוברת. תרגול הדמוקרטיה, אם באמת צריך אותו, יכול להיעשות בנושאים זוטרים כמו איזו מוזיקה תושמע בהפסקות, אבל לא בתחומים המשמעותיים באמת. שאלת אותי בלגלוג אם אני רוצה לחזור למאה השבע עשרה, והתשובה היא: בבתי-הספר - בהחלט. היחסים מורה-תלמיד צריכים להיות במבנה פיאודלי עם סמכות ברורה ובלתי מעורערת (אבל עם פיקוח שיבטיח שמדובר בשליט נאור). אגב, ברוב המשפחות שאני מכיר, גם אלו ה"מתקדמות" ביותר, זה הדגם המקובל כל עוד הילדים אינם עומדים בזכות עצמם. משום מה, מה שמובן מאליו לגבי התא המשפחתי אינו מובן כלל במוסדות החינוך. אגב, אני לא מכיר תהליך של יצירת הבנות שלא כולל בסיומו הצבעה, ולו רק בצורה סמלית ע"י השאלה הרטורית "אז כולנו מסכימים?" ---------- עד כאן השכ"ג על ענייני חינוך. מאחר ובאופן אישי אני כשלון חרוץ1 הן כמחנך והן כמחונך, הקביעות שלי נעות בתחום שבין יומרנות פתטית לפתטיות יומרנית. _____________ 1- כשלון הוא התחום האחד בו אני באמת חרוץ |
|
||||
|
||||
חוץ מהבעיה הקשה של הרבה מורים שאינם מתאימים לעיסוק, אחד הקשיים הגדולים בתחום החינוך הוא כמות המסרים הכפולים שקיימים . אחד מהם הוא המלל הרב שמשוחרר על חרות, דוקרטיה וכד'. |
|
||||
|
||||
אז הבן שלך הוא כשלון? |
|
||||
|
||||
התכוונתי לחתול. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
התיאור שלך מאוד הגיוני, אבל גם די עצוב. יש רשימה ארוכה של דברים שארצה לחנך אליהם ילד לפני שאחנך ל"קבלת סמכות" (אמון וביטחון, למשל, הם לדעתי "מקדמי ציות" הרבה יותר יעילים מסתם צייתנות). כמובן שקבלת מעמדו של ההורה/מטפל/מורה חיונית להתנהלות תקינה, אבל זה אמצעי בלבד ולא ערך עליון. |
|
||||
|
||||
אני לא רואה מחלוקת בינינו. קבלת סמכות אינה ערך (בטח שלא ערך עליון) גם בעיני. |
|
||||
|
||||
בפרקטיקה כן יש בינינו מחלוקת, כי אני לא אשלח ילד צעיר למסגרת נוקשה כדי ש''יתרגל שככה זה בחיים''. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |