 |
שאפו על הכשרון התיאורי, המעניק לפרטים קטנים ויומיומיים נופך פיוטי משהו.
לאור העובדה שהסיפור מופיע כאן, תחת המאמר המסויים הזה, ברצוני לומר כמה מלים אופטימיות על התרשמותי ממחבר המאמר: מוטל קליין, המחבר, מצטיין בכושר ביטוי מרשים ולפחות על פי המאמר - גם בכושר ריכוז טוב (אבל אולי זו גם תרומתם של העורכים). נראה כי מצבו רחוק מאוד-מאוד מזה של הקשישים בגן, ונקווה כי נכונו לו עוד ימים רבים וטובים, אינטלקטואלית ובכל מובן אחר.
"... האם הם אוהבים לבלות שם בגן או מחכים שהמטפל יחזיר אותם הביתה." - המשפט הזה הזכיר לי קטע מן העיתונות:
זמר, כנראה לא מן הגדולים והמפורסמים, הגיע (בהתנדבות או בתשלום, אינני זוכרת) לבית אבות, מלווה באורגניסט ואולי גם בגיטריסט. הוא שר, סיפר בדיחות והתאמץ מאוד לעשות שמייח - ובתוך כך שמע את שיחתם המודאגת של שני קשישים שניסו לברר ביניהם האם כבר הגיעה שעת הלבן (או האשל), והיכן העובדת שתלווה אותם לחדר האוכל - שמא יאחרו, חלילה :-) .
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש