|
לדעתי ההצעות שלך אינן יישימות, לדעתי גם אינן טובות . מי יחלק את בתי הספר על פי אוכלוסיות מוצא? זוג של אשה ממוצא מרוקאי שנשואה לגבר ממוצא פולני למשל. תחלק על פי הכנסות? על פי הממוצע בישוב מסויים? הרעיון העומד בבסיס ההצעה יחזק את החזקים. בית ספר בישוב שיש בו הרבה פשע יקבל פחות תקציב? את המיגזר הערבי אתה מראש דוחק למטה (שעור ההתגייסות וכד'). אני שוב חוזר על הפזמון המשעמם שלי: האתיקה של התנהלות המימשל הישראלי לדורותיו אינו מתאים לתכניות הללו. הוא אינו מתאים כי האוריינטציה של המנהיגות שמנהלת את מדינת ישראל אינה לא בכיוון הניו יורקי ולא בכיוון הפיני. המימשל הישראלי מנהל את המדינה כאילו היתה עסק למטרות רווח והציבור הוא ציבור לקוחות שבוי או מתחרים. מה שמדריך את אלו שמנהלים את העניינים הוא שאם נגזר להוסיף כסף, צריך לנהל מאבק כדי שיהיה מה שפחות, ולנהל כמו מו"מ מסחרי. אם קראת את המאמר של סבר פלוצקר היום, הרווח (חסכון) איננו המוטיב העיקרי אצל יזמי הפרוייקט בניו יורק, הוא כן אצל מי שמנהל אצלנו את העניינים. ראשית, המיבנה בו מישרדים אינם מנהלים את כוח האדם שלהם אלא מנהל חיצוני- אלי כהן מהאוצר, מונע כל ניהול יזמי של המישרד. התשובה הפתטית "אבל האוצר אינו מאשר" מסבירה את הכל. בשביל מה יש תקציב למישרד? אז מסתבר שלשרד החינוך יש רק תקציב חלקי. שמעת איך המרצים הבכירים הסבירו את התנהגותה של אחת משלהם-שרת החינוך? "היא יודעת שאם היא תתישר עם האוצר, היא תקבל יותר כסף!". אנחנו כל כך התרגלנו ומוחנו נשטף שזהו המצב הטבעי והנכון שאיננו מבינים את גודל האבסורד. אתן לך דוגמא מתחום הרבה יותר פשוט מחינוך: באכיפת חוקי העבודה עוסקים בכל רחבי הארץ (עסקו עד השנה) נדמה לי בסביבות 20 איש. האוצר הגדיל את התקציב, האם הגדיל באותו היחס את התקנים? אינני יודע, אך יש דוגמאות לתכמון הזה שהוא אחד הגורמים לאי מימוש תקציבים ברוב משרדי הממשלה.
|
|