בתשובה להאייל האלמוני, 15/11/07 14:30
 |
|
 |
||
|
||||
 |
1. בילדותי *סיפרו* לי סיפורים, לא קראו אותם מספר ולא צפיתי בתמונות. ויש להודות שהשתתפתי לא מעט בעניין הזה - הייתי משנה פרטים או מוסיפה/מסלקת דמויות בהתאם להגיוני הילדותי. ודאי שזו אנקדוטה, אבל לא יכולתי להתאפק. בכל מקרה, כמבוגרים ההשתתפות בספר גדולה בהרבה מההשתתפות בכדורגל. לכל אחד קריאה שונה, קצב שונה, הוויה פיזית שונה וכו' בעת הקריאה, וכל אלה משפיעים מאוד על סוג החוויה. 2. אכן נראה לי שלילדים יכול להתאים משחק כדורגל הרבה יותר מאשר למבוגרים. בטלוויזיה, כמובן: בחיים זה מסוכן מדי. 3. גם כילדה וגם היום אני אוהבת לדבר על ספרים, אבל לצורך העניין החלק החשוב הוא שבני שיחי יכירו אותם, לא בהכרח יאהבו אותם. 4. אם אינך משחק בעצמך כדורגל, הטענה איננה מעגלית. אני מדברת על "נגיעה" המתייחסת לחוויות דומות בחיי. אולי הייתי צריכה לסייג פסקה זו לצופים שאינם שחקנים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
1. כאן זה לא "אלו הם חייך". דורפל הביא מספר סיבות בגללן זה לא חינוכי לקחת ילדים למשחק כדורגל. עניתי לו שמאותן סיבות זה לא חינוכי לקחת אותם לסיפריה ו/או לבית הקולנוע. הסיבה הראשונה היתה חוסר ההשתתפות, דבר שמתקיים גם באצטדיוני הכדורגל וגם בספריות ובבתי הקולנוע. 2. במסגרת הדיון הזה, זה מספיק. 3. מי רוצה לדבר על ספרים שהוא לא אהב? 4. האם ציידים ירו באמא שלך? דווקא בכדורגל יש הרבה חוויות דומות לאלה שמתרחשות בחיי היום יום, הניצחון, ההפסד, הפספוס, ההצלחה, התקוה, הכשלון, השאיפה, האכזבה, השעמום, רגעי האושר המפתיעים, רגעי התסכול... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. הסברתי מדוע *יש* השתתפות בספר. 2. לא הבנתי - מה מספיק? 3. תתפלא. 4. הבנתי: זה בהחלט מספיק. שלום ולא להתראות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. באותה מידה (שינוי פרטים או הוספה/סילוק דמויות בהתאם להגיון ילדותי) יש גם השתתפות בכדורגל. 2. מספיק להסכים שמשחק כדורגל מתאים לילדים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת ייתכן שכשעוסקים בזה מבוגרים מוחם מיטשטש מדי לצורך הבנת הנקרא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש הסבר למוגבלים שמוחם הטשטש? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקשר לסעיף 4, לא הבנתי דווקא למה מכל האמירות דווקא זאת הקפיצה לך את הפיוזים אבל אז עלה בדעתי שאולי לא הבנת שההתיחסות לציידים שירו באמא באה מהדוגמא של במבי שניתנה מקודם. בקיצור, אם זה הסעיף שהעלה לך את הסעיף, אפשר לחזור לדיון. דווקא מעניין אותי לראות את ההמשך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במסגרת ההבהרות, אוסיף שלא אני האלמוני שאיתו דנת עד עכשיו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבנתי את הדוגמא עם הציידים. עדיין זה מה שהקפיץ אותי. עכיין אין ועם להמשיך בדיון. הבנתי גם שלא אתה אותו אלמוני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עדיין אין טעם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בטח שהבנת, הוא הרי כתב זאת מפורשות. בחייאת, מה לא בסדר במשפט עם הציידים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המשפט על הציידים היה בסדר לו עזב בצד את אמא שלי. וממה שאני רואה אתה ממשיך את הדיון יפה מאוד בלעדיי, אז אנא הנח לזה גם אתה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(את התשובה המלאה אתן לך מחר או מחרתיים, אם ירצה השף. אבל בינתיים, כמה הערות שבמצבי הנזקק לשינה, לא יכולתי להשאיר בפנים. איתך הסליחה אם הענייניות לא רבה מספיק.) 1. למרות שקריאה בספר היא פעילות פאסיבית יחסית, אני חושב שהיא כמה סדרי גודל יותר אקטיבית מלצפות במישהו אחר רץ אחרי כדור (או קורא ספר). מה אתה חושב על חשיבה? פעולה אקטיבית? 2. אתה מעריך דוגמנים, בגלל שהם נראים כמו שאתה היית רוצה להראות? אני לא. לרצות להיות כמו מישהו בפן מסוים, ולהעריך את האדם הזה, הם שני דברים נפרדים. 3. על ספרים ששנאתי יש לי הרבה יותר מה להגיד. גם יותר חשק. לפעמים תצטרך לעודד אותי לדבר על ספרים שאהבתי. על אלו ששנאתי תצטרך להתחנן בפניי להפסיק. 4. רגשות בסיסיים שכל יונק מרגיש. כבר לא כל כך מעניינים בצורתם המזוקקת אחרי הפעם העשירית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. לצפות במשחק כדורגל זה "לצפות במישהו אחר רץ אחרי כדור" כמו שלקרוא ספר זה "לעקוב אחרי סימנים על נייר", כמו שלראות סרט זה "להסתכל על אוסף של תמונות על מסך", כמו שלשמוע מוזיקה זה "להקשיב לאוסף של צלילים"... אתה מבין את הפואנטה. 2. הי, זה טיעון של האלמונית הקרה והרגישה, לא שלי.תגובה 463568 3. אז? 4. אז, אני מבין שאתה כבר לא הולך לקולנוע, קורא ספרים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
3. אז אני נותן לדיון להתפצל. שאלת "מי רוצה לדבר על ספרים שהוא לא אהב?" עניתי - אני. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |