|
||||
|
||||
אנסה לענות לטענותיך אחת לאחת ואני מתנצל מראש בפני האיילים על תגובה ארוכה ומשעממת. > אדוני הסניגור: אנא, דייק בדבריך. אמרתי "עשרות אלפים" ולא כפי שציטטת. עניתי ללקוחך שדיבר עלי, המורה, כאנקדוטה. - מרשי אינו זקוק לסניגורים, תודה. והוא ענה יפה על טענה זאת. כשתוכיח את עשרות אלפי המורים הראויים, אני אוכיח מאות אלפי תלמידים מבוזבזים. > לא דיברתי על תלמידים, הם אינם אנקדוטות בעיני, הם בני אדם מאד חשובים. - וואלה, סוף סוף אנחנו מסכימים. אבל מה בנוגע לתלמידים לשעבר? התגובה שלך לדורפל ("אין לך מושג קלוש", "מה שהינך סבור שאתה יודע", "אתה עוד עלול ללמוד משהו", וכו') לא נראית כמו שיחה עם אדם חשוב. אני מקווה שאתה לא פונה בסגנון הזה אל התלמידים שלך. > אתה אומר שכל פירותיך הכלכליים הם "למרות" החינוך שקיבלת, מי אני שאתווכח איתך על כך, אשריך וטוב לך. תאר לך אילו הישגים נפלאים היו יכולים להיות לך אם היית זוכה למורים טובים יותר. (אינני מעוניין לסתור את דבריך.) - שוב פעם אנחנו מסכימים. הישגים נפלאים פוטנציאלים למאות אלפי תלמידים. שכ"ג כבר תמצת את הפרדוקס של "מורים טובים יותר" בצורה קולעת. > אינני מכיר אותך או את הלקוח שלך, אני מקווה שהוא הסמיך אותך להגן עליו. - אני לא מגן עליו, אני מתקיף את מה שאתה מיצג. > אם הוא מטיל ספק, הרי שזו הצלחה גדולה. - בהחלט הצלחה. אבל למה אתה מנכס אותה למערכת החינוך? > הסיפא של דבריך אכן מעידה שאינך מבין דבר בחינוך. - ניחא. לפי מה שאני רואה, גם מי שמבין בחינוך (כמוך?) לא עומד במבחן התוצאה. > אי אפשר למדוד חינוך בכלים כלכליים. - תן לי לנחש - רק אתה יכול למדוד חינוך, ועל סמך תחושות בטן או חוש שישי של יחידי סגולה. > כשתבין בחינוך בוא לדון אתי בכך. - למה? > ההבנה שלי בכלכלה מסתכמת בכך שכל מי שמתיימר להבין בכלכלה, עבר במערכת החינוך. - מה? זה הכל? אז איך אתה יודע שאי אפשר למדוד חינוך בכלים כלכליים? > זו שאתה מאשים בכשליך. - כשלונות? אני? על מה אתה מדבר? > אגב, מתי אתה תתחיל להטיל ספק בתיאוריות הכלכליות שניטעו בך? - עוד פעם אין לי מושג על מה אתה מדבר. אבל מתחיל לקנן בי החשד שגם לך אין. > "מדבריך ניכר שאין לך מושג קלוש על ההבדל בין דמגוגיה לסטטיסטיקה." אני מקווה שאתה מבין מהי דמגוגיה. אני מבין קטן מאד בסטטיסטיקה, תלמידי אינם סטטיסטיקה, הם בני אדם. - דורפל כבר ענה על זה בצורה יפה. וגם על שאר התגובה. > שיהיה לך יום יפה. - היה לי יום נפלא1, תודה. -- 1 והדובדבן שבקצפת היה הרצאה של מאיר שלו, אבל זה כבר שיך לסיפור אחר. |
|
||||
|
||||
אנא ספר את הסיפור האחר. |
|
||||
|
||||
רק אנדקוטה קטנה מההרצאה (בתקווה שאני לא עובר על זכויות יוצרים...) - כשמאיר שלו היה בן ארבע עשרה, סבו נתן לו את הספר לוליטה ''קח, תקרא. זה ספר טוב על נערה בגילך''. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |