בתשובה לאפופידס, 13/11/07 21:20
 |
|
 |
||
|
||||
 |
נחמד, אבל קצת משומש. הרעיון שרבין משמש בתפקיד ה''קדוש'' של דת השלום הועלה לפני יותר מעשר שנים, כשהתברר מהו התפקיד שמקבל הרצח בהוויה של השמאל הישראלי. המחשבה שהשלום הפסיק להיות מטרה רציונלית והפך להיות עניין שבאמונה דתית, היה עוד קודם לכן באוויר, כשהתברר ששום דבר, נורא כמה שיהיה, שהתרחש אחרי הסכם אוסלו, לא היה בו כדי להפחית מהבטחון והאופוריה בה היו מצויים חסידי התהליך ההוא. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שרוב חסידי התהליך ההוא התפקחו. לגבי חלק גדול מן הנותרים, פסקתך השניה היא גירסה מתונה של דעתי, אם כי אל תצפי למצוא שם מילים מן השורש ב.ג.ד.. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים איתך שיש שימוש דמגוגי רב בזכרושל רבין. עצם המונח ''מורשת רבין'' דוחה אותי. מצד שני את הופכת לאקסיומות את הגישה שלך למה שהתרחש לאחר הסכם אוסלו. אצלך זו כבר אקסיומה שכל מה שקרה אחרי אוסלו נבע מהתוכן של ההסכם. לדעתי זה לא. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |