|
||||
|
||||
אני לא מסכים. לא ברור לשם מה תאים עושים את מה שהם עושים אבל בהרבה מיקרים יודעים *מה* הם עושים (לפחות בקווים כללים). לזיכרו של דניאל עמית שנפטר בשבוע שעבר: בעניין הזבוב אני מסכים איתך, אבל לדעתי זה עניין של אופנה. |
|
||||
|
||||
זו באמת דוגמה פנטסטית לפוריות שבמחקר אינטר-דיסציפלינרי. מצד שני, אין שום הוכחה שיש קשר ממשי בין המודלים האלו לבין מה שהמוח עושה. בוודאי שהמודלים עוזרים לנו לחשוב על הסברים אפשריים לתופעות שונות בפעולת המוח, אבל - למיטב ידיעתי - אין אפילו ניסוי אחד שתוצאותיו מוסברות על ידי מודל חישובי שכזה, באותו אופן שבו הדבר נעשה בפיזיקה או בתחומים מסוימים בביולוגיה, כלומר שאפשר לקבל מספרים מהמודל ומהניסוי ולהשוות אותם אלו לאלו כדי לאשר או להפריך תאוריה. |
|
||||
|
||||
נדמה לי שכבר סיפרתי כאן שהייתי פעם בהרצאה של אדם שמידל את כל 500 הנוירונים של רכיכה כלשהי וגילה שמספר מסוים של נוירונים יצרו מעין תבנית מחזורית של יריות. כשבאו לראות למה מחוברים הנוירונים הללו התברר שהם היו קשורים לתנועת הזחילה של היצור. משמע, יש תוצאות נסיוניות שמוסברות על ידי מידול כזה. אני מניח שיש עוד. |
|
||||
|
||||
כנראה שאנחנו מסכימים כאן. לגבי יצורים פשוטים מאד, תתכנה בהחלט תוצאות מעניינות כתוצאה ממידול. אבל הנסיון לדלג ישר אל המוח האנושי (או אפילו לזה של יונקים) נראה לי חסר סיכוי. אפילו את הנוירונים של אותה תולעת עדיין לא ממש מבינים, שלא לדבר על חלזון, זבוב או דג. העובדה שמשקיעים כ''כ הרבה אנרגיה במידול של תהליכים קוגניטיביים ''גבוהים'' לפני שמבינים מעגלים נוירונליים בסיסיים נראית לי כבזבוז זמנם היקר של חוקרים. והסיבה היא לא רק אופנה - אלא בעיקר חלוקה גרועה של תקציבי מחקר, שנובעת - לדעתי - מהלחץ למצוא תרופות במהירות. זה חבל, מפני שלדעתי המטרה הזו לא תושג באופן שבו פועלים היום. |
|
||||
|
||||
חסר סיכוי באופן פרקטי, אבל לא חסר סיכוי באופן עקרוני. עוד לא התגלה חוק טבע המונע זאת (אני לא מקבל כרגע את הטענות שמשפטי גדל או קרובים שלהם קשורים לבעיה). |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |