|
||||
|
||||
אני מנסה להבין את הביקורת על הצירוף "הַשְּׂרוֹפָה, הַשְּׂרוּטָה, הַנִּשְׁבֶּרֶת". חשבתי (לא יודע אם באמת): יכול להיות שהתארים מועמדים במסדר בכוונה? נניח שמישהו כותב שיר, ובשיר הוא רוצה להשתמש במבנה מסויים או צירוף מסויים כדי להעביר תחושה מסויימת לקורא. אפילו צירוף שאיננו מקובל בדר"כ בשפה. למשל, צירוף כמו: "וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ, וַיָּקָם וַיֵּלַך" אמור לגרום לתחושה של כלאחר יד, של חוסר תשומת לב, של זריזות בביצוע וכד'. האם אין זה לגיטימי לפי דעתך? ועוד שאלה. מעניין אותי לדעת, וזכותך לענות או לא. האם הביקורת שלך מבוססת על לימודים בתחום (כי אז היא משקפת השקפה של חוג מסויים, אקדמיה אולי) או שפיתחת את הרעיונות הללו בעצמך (ואז הם משקפים את דעתך האישית)? והערה לסיום: אנחנו חיים בחברה צינית, בזמנים ציניים, והציניות נספגה היטב היטב בלשוננו עד כדי כך שכל שאלה תמיד נשמעת צינית. לכן אני מרגיש צורך להדגיש שהשאלות לעיל - לא. |
|
||||
|
||||
עכש"י, כותב הביקורת הוא אור רוגובין: |
|
||||
|
||||
אור הוא שם נפוץ למדי כיום. אם אתה מכיר את תגובותיי בענייני שירה, ודאי תוכל להעיד כי אפיין הנחרץ אינו עניין חדש. אגב, מה פירוש "עכש"י"? |
|
||||
|
||||
עד כמה שאני יודע, עד כמה שאני יודע. |
|
||||
|
||||
כיצד זיהיתי אותך? ענית יפה בעצמך - מתוך היכרות עם תגובותיך. "אור" הוא אכן שם נפוץ בימינו, אבל לא בהכרח כאן באייל, ובכל מקרה יש לך סגנון מאוד אופייני (ונדמה לי שגם תחומי התעניינות אישיים) שקשה להתבלבל בו. לגבי "עכש"י" כבר ענו לך, והנה עוד כמה כאלה: תגובה 370431, תגובה 240838. |
|
||||
|
||||
ומה התפקיד של הסדר הזה למשל? ואיך זה משרת את הטקסט כולו? ומה זה בדיוק הָאַהֲבָה הַשְּׂרוּפָה, הַשְּׂרוּטָה,הַנִּשְׁבֶּרֶת? מה זה אמור לייצג בעולם השיר? יש פה רצף של מטפורות המתנתק מן המציאות לכיוון של חוסר פשר. איך אהבה יכולה להיות גם שרוטה וגם שרופה וגם נשברת וגם יש לה ריח? זה מוגזם. השפה השירית היא דרך נעלית לבטא מציאות ויש לה קצת מרווח תמרון אבל פה זה מגיע לדעתי למצב שאין בסיס לשימוש בלשון. הוא לא מכוון לשום דבר. לשאלתך, דבריי מייצגים רק אותי אולם הם, כמו דבריו של כל אדם, בעיקר כזה שלמד באופן ממוסד, הדים של מה ששמעתי וקראתי. הדברים, אני בטוח, כבר נאמרו טוב יותר או הופרכו לגמרי בידי גדולים וחכמים ממני. אם הייתי יודע איפה, הייתי מצטט או חודל. |
|
||||
|
||||
לא יודעת אם זה טוב או רע - לי הצירוף הזה מזכיר את שורות הסיום ב''טרמינל לומינלט'' של מאיר אריאל (הפרופה, השטופה, הקלופה...). |
|
||||
|
||||
אור שלום - כתבתי במקום אחר איך האהבה יכולה להיות גם שרופה גם שרוטה וגם נשברת וגם בעלת ריח. רק ברחוב התבלינים, רק שם ולא בשום מקום אחר. זה השיר וזה כוחו. כדי להיות קורא שירה טוב צריך מעט דימיון, מעט שאר רוח. אני מזהה שיש לך את שאר הרוח אבל בנושא הדימיון אתה לוקה באקדמיזיציה מצערת. בבואך לקרוא שיר, שכח את כל מה שלמדת, חשוב על כך שהמשורר יכול ליצור לעצמו כללים משלו, השתחרר ונסה להתמסר לחוויה. לא הצלחת? המשורר או אתה נכשלתם. מוכן לקחת על עצמי את האחריות לשאלות שלך ולהגיד שמולך נכשלתי בשיר הזה. וברקת? מה אומר - נפלא! זו בדיוק השורה שעמדה לנגד עיני כשכתבתי את השורה בשיר שלי. כמובן שזה לא כל כך פשוט והתהליך לא היה כל כך מודע, אבל אני זוכר איך הוא נכתב. ממש כך. אחר כך כשהייתי קורא אותו לעצמי הוא התנגן כמו השיר הגאוני ההוא של מאיר אריאל. בברכה, אילן. |
|
||||
|
||||
אילן, תודה על המחמאה. לגבי הדברים שכתבת לאור (אחד האיילים המעטים שמבינים בשירה) - אולי אתה לא חייב להגיב לכל תגובה כאן מייד לאחר שהיא מתפרסמת. לייעץ למבקרים איך לקרוא ולבקר את שיריך ובאילו תכונות להשתמש, זה עובר כל גבול שאתה אמור לשים לעצמך כיוצר. |
|
||||
|
||||
ברקת היקרה - והמגיבים האיילים כולם: ברצוני להודות לכולכם על דיונים מרתקים שנמשכו כאן ימים אחדים, ושאולי ימשכו עוד הלאה. זו הייתה חוויה מאלפת במיוחד וחשובה מאוד עבורי כמשורר. "האייל הקורא" הוכיח בפניי את שמו הטוב. הסטיות המעטות שחלו במהלך הדיון הן סטיות אבל העיקר היה נפלא. אור; האייל האלמוני; ברקת ועוד ועוד - הוכיחו לי שעתידה של השירה בישראל עוד לפניה וחלק חשוב בו - אם לא העיקרי - נמצא בין קוראיה. אני מאחל לכולכם בהצלחה בהמשך ושתהנו מהדיונים פה. אם יש בין המגיבים או הקוראים את התגובות משוררים הזקוקים לעזרה; יעוץ; הכוונה או סתם אוזן קשבת למאיוויהם - אפשר לפנות אלי ישירות דרך כתובת המייל שפורסמה למעלה. בברכה רבה ולהתראות בין המדפים של ספרי השירה, אילן ברקוביץ'. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |