|
||||
|
||||
אתה נסחף בטרנד. מזוז ככל שידיעתי מגעת הוא היועץ המישפטי לממשלה. תפקידו בין היתר הוא למנוע מהממשלה מלפעול בניגוד לחוק ובדרך שתזיק חוקית לממשלה. היום הוא צריך גם להגן על חברי הממשלה כדי שאי אפשר יהיה לעוצרם כשהם נוסעים לחו"ל. האם קראת את נימוקיו להחלטתו? בחברה כלכלית מתייעצים עם היועץ המישפטי לגבי מהלכים מתוכננים לגבי ההשלכות המישפטיות שלהם. במדינה יש ליועץ המישפטי סמכויות רחבות יותר בגלל שהמדינה אינה שייכת לבעלי מניות ספציפיים. לדעתי היתה החלטתו של מזוז במקום. |
|
||||
|
||||
איכותן המשפטית של עצותיו של עוה"ד מזוז לממשלת ישראל אינה מענייני. מה שמטריד אותי הוא שמר מזוז אינו מבין שהסמכות המשפטית מסתיימת במקום שבו היא אינה סמכות. ביום שסמכותו המשפטית של עוה"ד מזוז או של ביה"מ העליון תוכל להפסיק את ירי הקסאמים על שדרות ובנותיה, באותו יום תוכל המערכת המשפטית לפסוק אם ישראל חייבת או לא ב'שארה כסותה ועונתה' של אוכלוסיית עזה. המערכת המשפטית בעלת ה"סמכויות הרחבות" שאתה מתאר היא מערכת "גוליברית" שסמכותה חלה רק על צד אחד של המתדיינים. אני מבטיח לך שכלל לא מדובר בטרנד. אם ממשלת ישראל, אליבא דמזוז, עדיין חייבת לספק באופן אקטיבי את צורכיהם וזכויותיהם של תושבי עזה מדוע היה צריך להוציא משם את נוכחותה הצבאית? |
|
||||
|
||||
מפני שהחזקת עוצמתה הצבאית שם היתה יותר קשה והביאה לישראל יותר נזק מאשר הוצאתה משם. אינני מתכוון לעוצמת ההתנחלויות שם אלא למורכבות של הנוכחות הצבאית. |
|
||||
|
||||
במה שמכונה "דיון" (ולמעשה זאת במה להשמעת ססמאות המכונות בלע"ז sound-bite ולא שיחה מעמיקה ולא מוגבלת בזמן) שנערך בין המועמדים הרפובליקנים נשאל המושל מיט רומני אם שכשיהיה נשיא הוא יפנה לקונגרס לקבל אישור לפעולה צבאית נגד אירן. תשובתו: "אתה יושב עם היועץ המשפטי שאומר לך מה אה צריך לעשות...אנחנו ניתן לעורכי הדין לברור מה צריך להעשות ומה לא צריך להעשות..." בדיון הבא הוא המועמדים האחרים התקיפו אותו הוא ניסה להסביר שבמקרה של איום על המדינה בתור נשיא הוא יפעל בתור מיידית. אלא שבמסורת כל הנשיאים עד כה, לפני שלוקחים את המדינה במלחמה מתייעץ עם כל הגופים כולל היועץ המשפטי והקונגרס. אני מנחי שהוא התכוון להבדיל בין מצב שבו המדינה מותקפת וצריך להגיב מייד לבין מצב שבו היוזמה עדיין נתונה בידיך. כפי שכתבתי בהתחלה, מטרת הדיונים האלה הם איננה כל כך ללבן שאלות ונושאים אלא לצבור נקודות אצל קבוצות היעד שסומנו על ידי היועצים לבחירות. ובכל זאת, במידה מסוימת דבריו של רומני רלוונטיים לשאלת התערבותו/עירובו של מזוז. |
|
||||
|
||||
הרשה לי לנחש שהמושל מיט רומני לא יהיה נשיאה הבא של ארה"ב. ואם מדברים על ההיסטוריה של ארה"ב, אזכיר את המקרה המפורסם בו ביה"מ העליון של ארה"ב בראשותו של השופט ג'ון מרשל פסק שלמדינת ג'ורג'יה אין סמכות לכפות את חוקיה בשטחים האוטונומיים של שבט הצ'רוקי (שמדינת ג'ורג'יה בעצם התכוונה ולגרשו מן השטחים האלו). על פסיקה זו הגיב הנשיא אנדרו ג'קסון: "John Marshall has made his decision, now let him enforce it!". |
|
||||
|
||||
למיטב ידיעתי, למזוז לא הייתה כל ברירה. ישראל חתומה על אמנות בינלאומיות וכפופה למשפט הבינלאומי. מזוז הוא יועץ משפטי ולא מנהיג - הוא צריך להנחות את הממשלה לפעול בהתאם להתחייבויות המשפטיות שלה. באופן שאולי נראה אבסורדי, נראה שהמשפט הבינלאומי קובע שלישראל מותר להיכנס לעזה בפעולה צבאית אבל אסור לה להפסיק את החשמל לאזרחים. אולי טיפשי, אבל לא בגלל מזוז. |
|
||||
|
||||
א. לא הייתי נטפל למזוז אם הוא היה מיידע באופן דיסקרטי את אהוד ברק שהפסקת החשמל לעזה היא בניגוד לחוק בינלאומי א סעיף קטן ב' ומהווה הפרה של התחייבויות משפטיות בינלאומיות של ישראל. מנקודה זו ואילך ברק היה עושה את שיקוליו שלו. אני מוקיע את הפרסום הפומבי והפסקנות היורידית של היועץ. הוא מתנהג כאילו הוא עובד אצל המשפט הבינלאומי ומכהן כיועצו המשפטי של עם ישראל ולא של ממשלת ישראל. ב. קשה לי להאמין שיש משפטן רציני אחד שאינו מבין שיישוב אזרחים בשטחים כבושים הוא הפרה בוטה הן של רוח החוק הבילאומי והן של החוק עצמו. ובכל זאת כל אבירי המשפט הישראלי (אהרון ברק, דורית בייניש, יצחק זמיר) כיהנו כיועצים משפטיים של ממשלות שזה בדיוק מה שהן עשו. ואיני יודע למנות את כל אותם המוני מאורות משפטיים שידעו כיצד ל"הכשיר" יורידית את מפעל ההתנחלות. ג. איני מתוכח עם החוק הבילאומי או עם ההתחייבויות המשפטיות הבינלאומיות של ישראל. אני מתווכח עם הגישה הסבורה כי ניתן לנהל את החיים הפוליטיים ואת החיים בכלל מתוך היצמדות חסרת פשרות לטקסטים משפטיים אבסטרקטיים. אני מצפה מממשלת ישראל לנהוג לפי צרכיהם וטובתם של אזרחי שדרות בפרט ואזרחי ישראל בכלל ולא לפי מה שמתאים לכתוב בספרי החוק של בתי הדין של האג/ז'נבה. |
|
||||
|
||||
א. יתכן שמזוז גם אמר לברק את הדברים הללו. המעמד של היועץ המישפטי איננו כמו של עו"ד של חברה מסחרית. היועץ המישפטי הוא מוסד שחייב להביע את דעתו כשהוא מגיע למסקנה שהממשלה פועלת בניגוד לחוק. נדמה לי שהמיתקפה המישפטית באירופה נגד קצינים ופוליטיקאים הציבה בפני מזוז דילמה אמיתית. ב. מסכים איתך לחלוטין לגבי מה שכתבת. הקטע הזה לגבי התנהלות ישראל בשטחים, איננו מהצדדים היפים של מערכת המישפט הישראלית- בלשון המעטה. ג. אני כופר בתפיסה שמציבה כאקסיומה את הגישה שניתוק הרצועה מחשמל, תפתור את בעיית ירי הקסאם. זה נראה לי יותר כאקט של נקמה: "לא יתכן שבשדרות התושבים יסבלו ובעזה יחגגו". |
|
||||
|
||||
א. לצערי, יש הבדל בין מה שתפקידו של היועץ המשפטי צריך להיות ע"פ הבנתי לבין מה שהוא בפועל הפך להיות. לכן אולי הייתי צריך לומר שהיועה"מ צריך לעבוד עבור ממשלת ישראל ולא אצל המשפט הבינלאומי או עם ישראל. לכל הפחות מבחינה לשונית, המשמעות המילולית של המונח יועה"מ היא שהוא עו"ד של חברה "מסחרית" הנקראת ממשלת ישראל. אתה מרבה להעלות את הנושא של "המיתקפה המישפטית באירופה נגד קצינים ופוליטיקאים" ישראלים. זו נקודת מוצא טובה לטיעון שלי: כאשר היועה"מ מדווח לשר בממשלת ישראל שפעולה כלשהי שלו מפרה את המשפט הבינלאומי או הישראלי וכי הוא יתקשה או לא יוכל להגן עליה בפני הרשות המשפטית, זה צריך להיות אות אזהרה ושיקול כבד משקל במערכת המחיר-תועלת של השר המחליט אך לא שיקול אקסקלוסיבי. אני לא מציע לנהל את המדיניות של מדינת ישראל כך שבראש סולם העדיפויות שלה תוצב יכולתם של אלופים ושרים לערוך שופינג בM&S ולגלוש בשלווה במורדות סן-מוריץ. ב. אני לא בטוח שאנו מסכימים. אני רואה במצב שהיה אז את המצב התקין ולא במה שקורה היום. בזמנו סברו ברשות המבצעת שהתישבות ישראלית בסיני, יו"ש ורמה"ג היא אינטרס חיוני של מדינת ישראל. אפשר להתוכח אם הם צדקו או טעו. הנקודה היא שהם פעלו ע"פ האינטרסים החיוניים של המדינה ולא ע"פ הכתוב באמנת ג'נבה הרביעית. אני רואה בתפיסה, הרואה במסמכים והסכמים שחוברו ע"י אנשים שהתמחותם היא להציג כל זב ומצורע כצדיק נעזב אשר זרעו מבקש לחם את הקטכיזם החילוני ואת כתבי הקודש על פיהם ננהל את חיינו החברתיים-פוליטיים, רעיון אוטופי ומסוכן ממש. ג. שום אדם מציאותי אינו טוען שהפסקת חשמל בת שעתיים תפסיק את ירי הקסאמים (לדעתי בהרבה בתים במחנות הפליטים בכלל אין תשתית חשמל). שום אדם הגון גם אינו סבור שכל תושבי הרצועה אחראים אישית לשיגור הרקטות כך שאין מה לדבר כאן על נקמה. לעומת זאת כל אחד יכול להבין שבעולם המדיני המורכב של ימינו כל פעולה פוליטית היא מלכתחילה רב-צדדית ורב-שלבית (ע"ע הרפורמה במערכת החינוך). הפסקות חשמל ומים הם מרכיב במערכת של לחצים, אילוצים ותגמולים אשר בסיכומם הכללי יכולים להביא לשינוי מגמות בציבור הפלשתיני ובצעד הבא לשינויים ממשיים במציאות הבטחונית. אני כופר בתפיסה לפיה הכלי היחיד שנמצא בארגז הכלים של ממשלת ישראל הוא אותו דיג עם חכה בעלת קרס מוזהב הנקרא הפעלת צה"ל. הממסד הבטחוני וחסידיו בתקשורת מפמפמים לנו כבר שבועות את "הפעולה הגדולה". ברור לגמרי שלפעולה הזאת כלל לא ניתן להגדיר מטרות מוגדרות היטב, ניתנות להשגה וניתנות למדידה (ע"ע מלחמת לבנון השנייה). האם הצלחת הפעולה תמדד במספר הגופות שיצליחו חיילי צה"ל למנות או במספר הארונות שיהפכו במהלך החיפושים מבית לבית שלהם?. מה שלגמרי לא ברור הוא מה יהיו המחיר והתועלת של הפעולה ההיא. "לא יעלה על הדעת" שממשלה תוכל להשתמש רק בבולדוזרים ואף פעם לא באיזמלים. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |