בתשובה לדורפל, 03/11/07 19:56
 |
|
 |
||
|
||||
 |
<אלא אם אתה רוצה לטעון שמחזות כתובים והצגות מוצגות הם מדיומים שונה לגמרי מסרטים וספרים, טענה שקשה לי לקבל> מחזות, הצגות, ספרים וסרטים הם לא רק ארבעה מדיומים שונים זה מזה, אלא גם הצמד מחזה-הצגה שונה מעיקרו מהצמד ספר-סרט1. מחזה הוא מדיום שבעצם לא מיועד לעמוד בפני עצמו, הוא משהו התחלתי שנעשה שלם רק כשהוא מוצג. ואולי בגלל זה אתה לא נהנה לקרוא מחזות- מפני שהם לא מיועדים בעצם לקריאה. נכון ש-מה לעשות- חלק מהמחזות הפכו לקלאסיקה ספרותית ומלמדים אותם בכיתה, אבל זה עושה להם עוול. ותזכור שבמיוחד אצל שייקספיר, שהיה קודם כל /שחקן/, המחזות כתובים במטרה להעלותם על הבמה, כדי שלוויל ולחבריו ללהקה יהיה עוד משהו להופיע בו ולהתפרנס ממנו. לכן אני אישית לא אתנפל על מי שאומר שהמחזה הכתוב (מקבת או אחר) לא עושה לו את זה. (אבל אני מתערבת איתך שלא היית יוצא מה/הצגה/ מקבת באמצע!) ספר->סרט זה ברוב המקרים מקרה הפוך למחזה->הצגה. ספר הוא יצירה שלמה בד"כ2, והעיבוד לקולנוע לא יכול לעולם לשמר את כל מה שיש בספר, גם מבחינת העלילה, אבל בעיקר מבחינת הרבדים העמוקים יותר. לכן הסיכוי הכמעט יחיד של סרט להיות יצירה מכובדת בפני עצמה זה דווקא לא להיצמד לספר יותר מדי אלא ללכת על עיבוד חופשי שלו. זה אמור במיוחד לגבי ספרים שהכוח שלהם הוא לא בעלילה החיצונית- שזה הצד שהכי קל לביטוי בקולנוע, אלא באותם רבדים אחרים, שיותר מסובך לתרגמם לשפה קולנועית. 1 אם אתה רוצה משהו מקביל למחזה-הצגה, לך על תסריט-סרט. 2 מה שכן, בימינו יש המון ספרים שנכתבים מראש עם עין לכיוון הפקת סרט או סדרת-טלוויזיה, ואז כל מה שכתבתי לעיל משתנה כמובן. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הצמד מחזה-הצגה מקביל דווקא לצמד תסריט-סרט (ותסריט זה כבר ז'אנר שכמעט בלתי אפשרי ליהנות ממנו בקריאה, למרות שנעשה אופנתי להוציא לאור תסריטים לקהל הרחב). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא התכוונתי להציג את ספר-סרט כצמד. בכלל לא. "אבל אני מתערבת איתך שלא היית יוצא מה/הצגה/ מקבת באמצע!" - סביר להניח שהייתי מאוד מתקשה לעקוב אחרי הדיאלוג, ורק הכרת חלק גדול מהסיפור מראש הייתה מצילה אותי. אני נוטה לחשוב שלא הייתי כל כך נהנה. "והעיבוד לקולנוע לא יכול לעולם לשמר את כל מה שיש בספר" - סתם רוצה להוסיף שבמקרה של סיפור קצר או קומיקס קצר, הוא דווקא יכול להוסיף מבלי לגרוע (מלבד במובן שלפעמים כל המוסיף גורע, כמובן). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"המלט" מוצג בימים אלו בקאמרי ומדובר בחווית צפייה מומלצת ביותר. במיוחד הופתעתי מכמה זורם היה הטקסט העברי המליצי/ארכאי בהצגה בניגוד לקריאת המחזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מעוניין לצפות בזה בעברית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האנגלים תמיד קינאו בצרפתים... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח שהבנתי. נראה לי שאתה מתבלבל בין הרצון שלי להנות מיצירות בשפת המקור שלהן, לטענה נפרדת לגמרי שהעלתי פעם - שסביר להניח שאתה לא זוכר (כי אני לא כזה מעניין ואתה בטח לא עוקב אחרי דבריי), אבל שאתה כנראה מייחס לי באופן עצמאי - שהאנגלית עליונה על העברית. ניחשתי נכון? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |