|
||||
|
||||
כשאין סיבה להניח קיום, מוטב לא להניח קיום. אנחנו עושים את הניסוי על מוח חושב, ולכן הוא ימשיך לחשוב. אני אלחש למיקרופון שלו ''אם תוכיח את השערת גולדבך אדגדג את מרכז העונג שלך'' והוא יירתם למלאכה בחדוה. |
|
||||
|
||||
הרבה זמן לא הייתה סיבה להניח את קיומו של החומר האפל. זה לא עזר הרבה, כי החומר הזה כנראה קיים. יותר מזה, יש עדיין אי אלה דברים במוח שתפקידם לא לגמרי ברור. לטעמי יש סיבה טובה להניח ש*יש* להם תפקיד. ומבחינתי זה אומר שבשאלה אם יש או אין התשובה איננה נוטה לאפס כטענתך. וברגע שמוח החושב שלך ינותק מהראש, לא ברור כלל למה ישמשו המרכזים שלו, אם הם בכלל יהיו אותם מרכזים. |
|
||||
|
||||
אז למה לא נניח פשוט שמפלצת הספגטי המעופפת אחראית להשתלת התבונה במוח, וגמרנו? |
|
||||
|
||||
ומה הקשר לדבריי? |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |