בתשובה לאייל מולד(ר), 26/10/07 14:52
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אם עכשיו הבנתי את החלק הראשון אז אני מסכים לו: בארוע של רצח רבין התבצעה עבירה נוספת שהיא שונה וחמורה מרצח. והעונש על העבירה הנוספת הזו צריך להיות נפרד מעונש הרצח וזהה בין אם מדובר בשמאלני או ימני, ערבי או יהודי. (אבל אני סבור שאם הומלס יורה ברוה"מ, שלא מטעמים פוליטיים, אז העבירה הנוספת, מעבר לרצח רגיל, לא מתקיימת). אני חושב שיש לפחות מידה מסויימת של דמגוגיה בחלוקת ציונים לסיגנון שלי, יחד עם האמירה "שלא מעניין אותך לדון על כך". יכולתי לומר שאני לא מתרעם על סגנון כזה (אבל מוצא אותו מתנשא ומתחסד). אבל לא אומר זאת... כי "אני לא דמגוג". בכל מקרה, כאשר יביאו את השניים ההם למשפט, אני לא העלב אם ידרשו לבסס את האשמה על ראיות אמפיריות ולא יסתמכו רק על עדותו של "המסביר" בדיוני האייל. אבל לפני שכל זה קורה צריך חוק שמגדיר את מעשיהם כעבירה. אלא שאם אתה "לא רוצה לדון על כך", אנחנו לא נדע אם אתה חושב שמעשי השניים הללו (למשל) פגעו במשטר, או שאתה חושב שהשהיד בא משומקום. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שדעתי בשאלות שהעלת ברורה מאוד מהודעתיי הקודמות. עובדתית, השניים הללו לא עשו שום דבר חוץ מלדבר. דעתי היא שדבריהם הם נבזיים. קל מאוד להבין מהודעותיי הקודמות שאיני חושב שדבריהם מצדיקים הוצאה להורג או גירוש. יגאל עמיר, כפי שגם אתה מודה, אכן לא נשלח ע''י אף אחד (ואני משתמש פה במילה נשלח בהתאם למשמעותה בעברית). בעניינים של ''שליחה לא טכנית'' אני לא מבין כלום ובאמת שאין לי שום כוונה לדון בהם. צר לי אם זה מרגיז אותך, אך אני באמת חושב שדבריך הם דמגוגיים. התייחסות למעשים מסויימים במילים בעלות משמעות שונה, הרטוריקה הזו של ''שהיד'', ''פגיעה בעם היהודי'', ''להרוג אותם לפני שהם יהרגו אותנו'', העמימות לגבי מי נכלל בתוך קבוצת אוייבי העם - כל אלו הם אקזמפלר לדמגוגיה. אגב, ''דמגוגיה'' היא ניסיון שכנוע המתבסס על רטוריקה מטעה, פניה ליצר הפחד או הנקם של קהל השומעים וכד'. כשהעברת ביקורת על הסגנון שלי, המילה שחיפשת היא (נראה לי) צביעות. ואני מקבל את הביקורת, אבל עדיין אני לא הולך לדון במה שאמרתי שלא אדון בו, גם אם זה הופך אותי לצבוע. אשאיר לך את זכות התגובה האחרונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על הזכות. אנסה לסכם: 1. לדעתי, העובדה ש"השניים הללו לא עשו שום דבר חוץ מלדבר", איננה מספיקה. דיבור שהוא הסתה לפגיעה אלימה במשטר, הוא עצמו פגיעה אלימה במשטר (אנחנו דורשים אפילו מהפלסטינים שיפסיקו להסית את נעריהם). אני מוכן לדון איתך על חומרת העונש (להרוג, לגרש, לאסור וכו') אבל לא מקבל את הטענה שהם זכאים. 2.שום דבר באייל לא יכול להרגיז אותי אחרי הפרובוקציות שאני מתאמץ כל כך לעורר. מה גם שטענתך, הכביכול מרגיזה, צודקת: הביטויים שבהם השתמשתי הם אכן דמגוגיה. אני חושב שהאייל (יש שמצטערים על כך) איננו בית משפט ולא אקדמיה. וכללי הטיעון המשפטי או הכתיבה האקדמית לא מחייבים כאן. יש כאן גם דמגוגים וכדי להעביר להם מסר צריך לדבר בדמגוגיה. 3. אני חושב שההצמדות לעובדות מהסוג של "הם רק דיברו" (כאילו לא שמעת על הסתה), היא בדיוק "ניסיון שכנוע המתבסס על רטוריקה מטעה". ולכן יש בה מידה של דמגוגיה (ואולי גם סוג של צביעות, שאני מעדיף לקרוא לה התחסדות). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |